קנאה בין אחים – אח שזה עתה נולד מאת: הדר קוגל
25/01/2012את רגש הקנאה אנו מכירים עוד מימי קדם- סיפור קנאתם של האחים הראשונים בתנ"כ, קין והבל. שם כזכור, יש סוף מר לסיפור: "ויקם קין על הבל עליו להרגו".
הסיפור הזה, נרצה או לא נרצה, מהדהד ומציק לכל הורה באשר הוא מגדל את ילדיו. מכיתה ב', אנחנו מטמיעים שקנאה בין אחים עשוייה להרוג. האמנם?. אני מאמינה שלו אדם וחווה היו הורים מודעים ובשלים יותר, היו מצליחם להדריך את ילדיהם ולהשפיע על סוף טוב לסיפור!
אכן, קנאה הוא רגש בסיסי המלווה אותנו במהלך החיים לא מעט. אנחנו כבוגרים, עשויים לקנא במי שקודם בעבודה לפנינו, במי שמרויח יותר, יפה יותר ובכלל…יותר. אבל, קנאה גם לא מעט מזינה אותנו: "קנאת סופרים תרבה חכמה" ונוטעת בנו מוטיווצייה להתקדם, להשיג ולהשתפר.
כך גם בין אחים. כן, סיבות רבות יש לאח בכור לקנא באחיו שנולד אחריו. הבכור נולד ראשון והפך את הוריו במעמד חגיגי זה מזוג הורים למשפחה. לעיתים אף הפך שני זוגות הורים מאושרים, ההורים של ההורים, לסבא וסבתא. והשמחה גדולה. ידיים רבות ואוהבות מטפלות ברך שנולד. מחשבה רבה מושקעת לספק את כל צרכיו שלא יחסר ולרפד לו את תחילת הדרך. "כשנולד עידו, ניתקנו את הפעמון בדלת, שלא יפריע" סיפר לי אב גאה לבן בכור. לא הצלחתי לשכנעו שיחבר חזרה ויניח לבנו ללמוד להשתלב במציאות…
הבכור לא צריך הרבה לבכות, או לדבר. תמיד יהיה שם מישהו שיגיע עוד לפני שיבקש. ההורים, עדיין לא מנוסים, מטפלים בו בזהירות: שירגיש טוב, שיהיה מאושר.
מה הפלא אם לאחר שלוש שנים, נאמר, כשנולד ילד נוסף למשפחה, נולד גם נושא לקנאה.
לתוך גן עדן של מלכות פולש גוזל תשומת לב שמהר מאוד מבהיר שני דברים: 1. הוא תושב קבוע. 2. הוא שוכן רוב הזמן על אחד ההורים. נסו להרגיש את עוצמת החווייה העוברת על המלך לשעבר הרגיל להיות מרכזי ובלעדי. ודאי שיקנא!. את קנאתו הוא מפגין בחיבוקי דוב ומעיכות הרך הנולד כשמזדמן ו/או באמירות שלא ינעמו לאזני הוריו: "תחזירו אותו, אני כבר לא רוצה אח" ו/או פיתוח התנהגות מפריעה פאסיבית (חולם, מעכב את הפעילות בבוקר) או אקטיבית (מכה את אמא, מתבכיין הרבה).
היום, אנחנו יודעים כי מומלץ לדבר רגשות על מנת לאפשר התמודדות ולכן הורים רבים שואלים את ילדם : "אתה מקנא, נכון שאתה מקנא?" אבל עם יד על הלב, כמה היינו רוצים שיאמר לנו:"מה פתאום, אני אוהב אותו הכי בעולם". רוב הילדים שיענו כן או לא לשאלה שכזאת לא ממש נעזרים בה. ילד נוטה ללמוד יותר ממעשים וחווייה, הרבה פחות ממילים.
אז אם הגענו בשעה טובה לצומת המבורכת של הולדת אח, איך נכון ואפשר להרגיע את הקנאה?
ראשית, באמת להאמין שהולדת אח, זו ברכה עבור הבכור. הולדת אח אמנם תיטול ממנו את המרכזיות אך תיצור לו קבוצת התייחסות, שתאפשר לו גם ללמוד על התמודדות בחברת השווים וגם להתחבר, לא להיות בודד, להגן על אחיו ועוד. הפסיכולוג אלפרד אדלר אמר שאחים הם המצאה טובה יותר מאשר הורים.
לכן, כבר בזמן ההריון לשתף את הבכור בשינוי שהולך להתרחש בצורה מאוזנת. כלומר, לא להבטיח הבטחות כמו: "איזה כיף לך, יהיה לך אח שישחק איתך כל היום" וגם לא לאיים: "תיתן לו את כל המשחקים שלך. נכון?" אלא לשתף בהתקדמות ההריון ולאפשר שהנושא יהיה נגיש באופן כללי.
כשמגיע הבכור לבקר את אמא היולדת בביה"ח לעיתים יתנכר ולא ירצה להתקרב. מומלץ לא לגלות רגשות של עלבון אלא לקדם אותו בברכה ובאמירה בוטחת של "אני אוהבת אותך ומתגעגעת" על מנת לא לפתח ציר של רגשות אשמה ולשדר ביטחון ביכולת להרחיב את הלב לשניים.
אם תרצו לקנות מתנות לבכור, קנו מתוך תחושת הנאה ושמחה, ולא מתוך תחושה של פיצוי. אל תעבירו לילדיכם את הרעיון שעשיתם לו עוול וצריך לפצות אותו עליו. עטפו את המתנה בשמחה חגיגית. ילדים מאוד רגישים לתחושות הוריהם. תחושה של פיצוי עלולה לטעת את הרעיון שאכן, הבכור מסכן וזקוק. אל תספרו לו, שאחיו הקטן קנה לו את המתנה. במקרה הטוב, זה עלבון לאינטליגנצייה, במקרה הרע זה מבלבל ומעכב את ההבנה מי הקטן ומי הגדול בסיפור.
אל תיבהלו מגילויי נסיגה. אם הבכור חוזר להרטיב, מדבר "תינוקית" ורוצה לינוק הרי שהבין כמה שווה להיות קטן ואולי גם אומר לכם בשפה מעשית: "רגע, גם אני עדיין לא הגדול שפתאום נדמה לכם". זירמו, שתפו פעולה בחיוך. אם לא תעשו עניין, זה יעבור מהר.
שתפו את הבכור בעזרה אמיתית בטיפול בתינוק. לא רק מעשית בלהביא מוצץ, חיתול וכו' אלא גם בעזרה בהבנת התינוק: "מה אתה חושב, למה הוא בוכה עכשיו?". עזרה מסוג זה מעלה את ערך הבכור ומאפשרת לו להרגיש את הרווח הפסיכולוגי בלהיות גדול ובוגר. תופתעו גם אתם מהיכולת של בכורכם. תנו לו הד חיובי על כך.
אל תהססו להגן על גופו של התינוק מפני מעיכות וצביטות האהבה של הבכור. זהו תפקידכם להגן ללא היסוס על שני הילדים. אם תחבקו את הבכור, תעזרו לו להחזיר לעצמו את הגבולות ולאסוף בחזרה את התוקפנות שחש בצד האהבה הגדולה.
עיזרו לבכור לארגן לעצמו "מגירה פרטית" שתהייה רק שלו על מנת שיוכל להחביא בה חפצים אישיים מפני אח קטן וזוחל, המגיע לכל פינה. הזכאות לפרטיות, מחזקת את התחושה שאפשר לחיות ביחד בבטחה. מתוך תחושה זו, תגיע יותר מאוחר האפשרות גם לחלוק ולהיות נדיב.
לסיכום אומר, שאת רגש הקינאה אי אפשר להעביר או למנוע וגם לא צריך. אהבה בין אחים, כמו כל קשר בין בני אדם, דבר מורכב המקפל קשת שלימה של רגשות. כהורים, מומלץ להאמין ולהיוכח, שבצד הקנאה קיימת גם אהבה.
הכותבת: הדר קוגל, יועצת זוגית ומשפחתית, מנחה בכירה במכון אדלר.
