h1

לספר או לשתוק?

27/05/2010

להיות הורה שעובד במכון אדלר זה דבר מורכב. בשונה ממקומות עבודה אחרים, פה אתה מוקף באנשים שלמדו ומלמדים את תחום ההורות……

מילים כמו – פינוק, פינוק יתר, תוצאות טבעיות ומתן שרותים מיותרים שגורים פה בפי כל.

אז מה קורה כשנפגשים ביום ראשון בבוקר ?

לספר או לשתוק?

לספר על הילד בן ה – 30 פלוס שקיבל קופסאות עם "האוכל של הבית" לכל השבוע?

לספר על בן ה – 8 שעבר בלילה למיטה של ההורים ולא הוחזר?

לספר על החדר של המתבגרת שסידרת בשבילה כי היא עמוסה והיום באים אליה חברים ויהיה לה לא נעים?

כעובדי מכון אדלר אנחנו מכירים את התאוריה האדלריאנית, כולנו למדנו אותה וחלקנו אפילו מלמדים אותה. כולנו מאמינים שהיא נכונה, הגיונית, מועילה ויעילה אבל החיים הם החיים ושם מתחילים העניינים להסתבך….

ישנם המקרים בהם עולה שונות ערכית, שונות רעיונית, ביננו בני האדם ואפילו ביננו עובדי מכון אדלר. האם אותן פעולות בטוח שיראו בעיני כולם כפינוק יתר? האם אותם הדברים יחשבו בעיני כולנו שרותים מיותרים? האם בכל בית אותן פעולות  צריכות לקבל את אותן כותרות? האם באותו בית בכל יום אותה פעולה היא תמיד אותו הדבר?

האם לסדר לנערה את החדר זה תמיד שירותים מיותרים? אולי ישנם ימים שזו עזרה מתאימה ומצמיחה?

האם לעשות לילדה את השיעורים במקומה, אשכרה במקומה, ממש לכתוב בחוברת וממש להדביק במקומה במחברת,  זה תמיד שירותים מיותרים? אולי לפעמים זו עזרה נכונה? מתאימה? ראויה? בואו נחשוב על זה כך – דמיינו אדם מבוגר, נניח שלי יש מחר הרצאה חשובה להעביר בכנס חשוב מול המון אנשים. אני לחוצה, עייפה, ולא סיימתי להכין את המצגת, ולא סיימתי לעשות  הגהה על הטקסט. מה נראה לכם נכון / רצוי / סביר שיקרה בבית שלי?

אפשרות 1 –  בן זוגי יציין שבאמת חבל שהתחלתי להכין את ההרצאה ברגע האחרון , הוא מצטער בשבילי שאני לחוצה ולא מספיקה וישאיר לי ולתוצאות הטבעיות של מעשיי להתפשל מחר בכנס.

אפשרות 2 – בן זוגי ישחרר אותי להתקלח ולישון וישב עד אמצע הלילה לעשות הגהה ולסדר את המצגת עבורי.

נו?! עם יד על הלב –

האם בן הזוג שבחר באופצייה א' לא יקבל פה מילות נאצה, גנאי ובעיטה מכל המדרגות?

האם בן הזוג שבחר באופצייה ב' לא יקבל את אות יקיר העם, מופת והלל, סמל לזוגיות מתחשבת, תומכת, מעצימה, מפנקת, חברית?

נכון, הכל תלוי בהאם זה קורה תמיד, האם זו שיטת ההתמודדות תמיד או פישול שקרה. האם זה הדדי, האם כשבן הזוג יצטרך ממני עזרה הוא יקבל ממני באותו האופן או לא וכו' וכו'.

אז למה שעם הילדים זה יהיה אחרת? גם הם חברי המשפחה שלנו. אני מאמינה שחלק מלהיות משפחה כולל גם לפנק, גם לתת שירותים שאולי הם מיותרים-  מיותרים אבל משמחים, נעימים, מקלים. לא תמיד, לא במקום לפתח יכולות לעשייה עצמית, לא באופן חד סטרי, לא כחובה, לא כתנאי, לא כי השני לא מסוגל, לא כי השני לא יודע; אבל כשהדברים נעשים באופן הדדי ומבחירה, אז לטעמי זה לא רק בסדר זה אפילו רצוי. זה לטעמי חלק מלהיות משפחה, להיות בן משפחה, להיות משפחתי.

אילת דויטש

חוץ מזה, בקרוב הכנס השנתי שלנו. כאן אתם יכולים לקרוא את התכניה וכאן אתם יכולים להירשם לכנס.

6 תגובות

  1. אמת לאמיתה, פינוק כשירותים מיותרים תלוי מאוד בהרגשה. שכן, אם אין בעיה לשני הצדדים, זה לא נקרא שירותים מיותרים. אלא שכאשר זה הופך להיות לטורח עבור מספק השירותים, או תלות ע"י מקבל השירותים יש כאן פינוק כעשיית שירותים מיותרים עבור הילד.
    אחלה כתבה, נוגעת במציאות שלנו, כמי שעוסקים בתורה ו…לפעמים גם נופלים.


    • הי לימור, תודה רבה על הקריאה והתגובה. הניסוח שלך – "פינוק כשירותים מיותרים תלוי מאוד בהרגשה" עוזר לי לנסח במילים דברים שמרגישה ושברורים לי. חבל שלא הגבת לפני שפרסמתי, זה היה עוזר לי ….:) תודה ושבת שלום. אילת


      • אם לא היית מפרסמת, לא הייתי יודעת להגיב. (-: בכל מקרה, תודה על התגובה. כמנחה בתחילת דרכי, אני שמחה שיכולתי להתחבר לדברים שאת מרגישה.


  2. מרתק כמו תמיד. מסכימה עם כל מילה


    • תודה רבה! סוף שבוע נהדר מלא בפינוקים מיותרים ושאינם מיותרים 🙂


  3. נכון לגמרי מסכימה עם כל מילה,
    גם אני חושבת שלעזור ולפנק זה רצוי ואפילו חובה לפעמים אבל לא תמיד, תלוי בצורך.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: