h1

סוגיות מגדריות

21/07/2010

גיליתי תגלית שאותי הפתיעה, אבל כדי להבהיר למה היא הפתיעה אותי אני קודם אתן את קונטקסט ההתרחשות –

השנה – סוף 2010

איזור מגורים – תל אביב

המשפחות המדוברות – חילוניות

השכלה ההורים– אקדמאית

עול הפרנסה – על שני בני הזוג

מעורבות בגידול הילדים – שני בני הזוג

ילדים – תיכוניסטים , עצמאיים, מודעים, אינטלגנטיים, דעתניים.

הסוגייה – האם להרשות לחבר וחברה לישון אחד אצל השני?

ומה גיליתי ?

הורים לנערים מרשים

הורים לנערות לא מרשים

משונה לא?!

אני מדברת על נוער שגדל בבתים שנושמים בהם שיוויון זכויות. מדובר בהורים שגידלו ילדות שמודעות ליכולותיהן , לזכויותיהן, לעצמאותן. הורים ובני נוער שכל רמז דק לאפליה על רקע מגדרי יגרום להם להפוך שולחנות.

ואופס…..

מה קורה בצומת האתגרית הזה שכשנשאלת השאלה –

"הוא יכול לישון אצלי? אני יכולה לישון אצלו?"

למה בצומת הזו הורים לבן אומרים כן והורים לבת אומרים לא?

האמת? לא יודעת איך להסביר את התופעה. לאן מתפוגגות שנות החינוך השיוויוני שהושקעו עד לצומת זה? לאן התאדה ים נאומי השיוויון שננאמו בבתים?

הייתי מצפה שאותה שיחה תתנהל בבית בין אם גדל בו נער ובין אם גדלה בו נערה. השיחה שמזכירה את הרצון החופשי והזהירות מלחץ חברתי, השיחה שמזמינה שיקול דעת והרהור שני לפני בחירה שעושים , וקצת רענון – מיותר מין הסתם – של הידע על אמצעי מניעה, וכמובן תזכורת שאנחנו כאן בשבילם אם יצטרכו. וזהו. מה זה משנה אם התברכתי בנער או בנערה?

נקודה למחשבה

אם ההורים של הבן מסכימים וההורים של הבת לא אז איך זה מסתדר? אז זהו, שפה עשויים להכנס לתמונה  השקרים שאומרים "אני ישנה אצל חברה"…. ובעצם ישנים אצל החבר, אז אולי עדיף לנהל שיחה ולהגיע להסכמה עם הנערה על מה נבון ומה כדאי לדחות, ואיך לנהוג ומה המשמעות של זה במקום פשוט לאסור עליה?

אילת דויטש, מנהלת פיתוח אקדמי במכון אדלר ואמא לשתיים.

הוא והיא (צילום: ארין האמר)

הוא והיא (צילום: ארין האמר)


5 תגובות

  1. נכון מדויק. גם כואב כי השוויון רחוק
    כרגיל אוהבת את מה שאת כותבת


  2. תודה רבה על הקריאה והתגובה.
    ולגבי השיוויון – זה בידיים שלנו, אנחנו אלו שמגדלים את הבנים והבנות של הדור הבא ואנחנו צריכים לשים לב איפה אנחנו מחמיצים הזדמנויות להעביר מסרים שיוויוניים…


    • אז בתור אמא לשתי בנות, מה עמדתך בעניין?


      • כמו בכל סוגייה בגידול הילדות – אני לוקחת הרבה אויר, מקיימת שיחה, מקשיבה , מנסה להבין מה היא אומרת, מה היא מבקשת (שמחה שהיא מבקשת רשות ולא פשוט עושה), מנסה להביא לשיחה הבטים נוספים שאולי היא לא חשבה עליהם, מביעה את דעתי וממליצה.
        לגבי הנושא של להרשות לישון – קודם כל אני מאוד סומכת על שיקול הדעת של הבנות שלי, גם בבחירת בן הזוג וגם בהחלטה על טיב וקצב היחסים שהן בוחרות. שנית, אני לא מאמינה באיסורים, אני לא חושבת שמגבלה טכנית של שעות השהות ביחד משנה משהו. ואם אחרי בחינה משותפת של המשמעויות עדין רוצים לישון ביחד אני מעדיפה שזה יהיה בידיעתי, ובבית שבו הילדה שלי הכי מוגנת ושמורה.
        אמרתי שצריך הרבה אויר….:)


  3. טוב לקרוא דברים כאלה מאמא לבנות.
    אני מאמין בכוחן של נשים להביא לשינויים חברתיים.
    חבל שבימינו עדיין מדובר בשינוי והדברים עוד לא ברורים מאליהם. כתבות כאלה עוזרות מאוד. יישר כוח.
    דובי.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: