h1

אילת דויטש: עומס. מיומנה של אמא

25/10/2010

נגמר החופש הגדול

נגמרו החגים

התחילה שגרת שנה חדשה

היוד אלפית הגיעה אתמול בארבע מביה"ס לים משימות שכלל – שעורי בית בפיזיקה, להתכונן למבחן באזרחות, לסדר את החדר שנראה כאילו היס"מ חיפש בו סמים, לאכול , להתקלח …. כשלכל  זה עמדו לרשותה 3 שעות וב 19:00 היא היתה צריכה לצאת חזרה לביה"ס לאספת מורים הורים ותלמידים.

הגעתי בשש מהעבודה (שש = 18:00 = חושך = ערב ) – אפרופו מודלינג לילדים לעומס בחייו של  האדם בחברה המערבית-  ומצאתי אותה …. ישנה ! מעולפת עם הבגדים, בלב הבלאגן.

ברגע הראשון, בתמימות, שמחתי בשבילה שהיא ישנה קצת ותקום רעננה  ולא ידעתי ולא ציפיתי ולא דימיינתי את גדול המשבר שארב לה ולי….

הערתי אותה והייאוש שלה היה עצום  וכלל וריאציות שונות של  משפטים כמו – בחיים אני לא אספיק, כלום אני לא אספיק, הלך עלי, טיפשה שנרדמתי.

ניסיתי להרגיע ולהסביר שזה רק  שעתיים וטוב שהיא נחה ושאם היא נרדמה כנראה שהיא היתה זקוקה לזה ועכשיו יהיה לה כח… ואז לשברי המשפטים המיואשים נוספו מילות קישור מהזאנר של – "את לא מבינה".

אחרי שנרגעו הרוחות ישבנו וניסינו לעשות סדר במטלות, במשימות, לתכנן, לתעדף ולנפות.

בערב חשבתי על העומס של הילדות –

לשתיהן מערכת שעות שלא היתה מביישת  (או אולי צריכה היתה לבייש) מפרנס ראשי במשרה וחצי .

נציגתנו שבכיתה ז' תלתה לוח שעות איימתני שמכיל 44  שעות לימוד שבועיות

נציגתנו שבי"א העלתה את  הרף והגיעה ל….. 54 שעות לימוד שבועיות

בשני המקרים מדובר רק על שעות הישיבה והנוכחות הפיזית בבית הספר,

על זה צריך להוסיף –

שעורי בית

עבודות

שעור פרטי במקצוע אתגרי

התכוננות למבחנים, בחנים, הכתבות

חוג / צופים / תחביב

חברים , חברות

סתלבט

לסדר את החדר , לעזור בבית

ללכת לישון בשעה נורמלית כדי שיהיה כח ליום שלמחרת

תהיות –

1)       איך אפשר ?

2)       למה זה טוב ?

3)       מה אפשר להוריד ?

4)       והכי חשוב – עוד כמה ימים נשארו עד חנוכה ?

אילת דויטש, אמא לשתיים ומנהלת פיתוח אקדמי במכון אדלר

photo: MilkFloatMind

5 תגובות

  1. כל כך נכון!!!
    מתי חנוכה?!?!?!?!?!?!?!


    • אנחנו בדיוק עובדים על הקדמת החג:)


  2. אילת יקרה שמעי /שמעו סיפור…

    קראתי ונזכרתי בסיפור שאולי יוכל להיות אבן דרך לתכנון יעיל של הזמן שלנו.
    ובסיס/השראה לשיחה משמעותית ומקדמת עם הילדים.

    מה דעתך/כם?
    עינת גבע.

    ניהול זמן יעיל

    יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
    ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".
    בעומדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.
    כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו "אכן".
    המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
    בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא?"
    עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא."
    "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"
    הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"
    "נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.
    המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו:
    "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".
    "לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."
    דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
    הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? לנפוש? לקחת זמן לעצמכם?"
    "מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."
    בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

    אפשר להקריא/לערוך את הניסוי בבית עם הילדים ולנהל סביבו דיון פורה הפותח את המחשבה ומאפשר יצירת אסטראטגיה לתכנון זמן.

    להשתמע, עינת גבע.


    • מקסים, תודה רבה על הסיפור. מבטיחה לחשוב על האבנים שלי – הגדולות , הבינוניות הקטנות , והפיצפונות… אני אספר לילדות ונראה לאן זה יוביל – ואם הן תאשרנה לי אני אחזור ואספר פה.
      תודה 🙂


  3. ממתינה בסבלנות, בסקרנות ועם כל הכבוד לבנות.
    ובכללי, מצפה בעניין לפוסט הבא שלך
    עינת.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: