h1

שאלות ותשובות: זכות לפרטיות ולפיתוח העצמיות

12/12/2010

מידי שבוע תענה עינת גבע, מנחה בכירה במכון אדלר, על שאלות הנשלחות אליה ואנו נפרסמן כאן בבלוג שלנו. שאלות אתם יכולים לשלוח לכתובת
adlerins@gmail.com

 

 

שאלה:

שלום רב ,
יש לנו ילדה מקסימה בת שלוש וחצי. לפני שלושה שבועות נולד לה אח ומאז ההתנהגות שלה השתנתה לגמרי.
אני מבינה את השמעות עבורה עם לידת התינוק ואת הקשיים שעומדים מולה ומנסה בכל כוחי להיות סבלנית, מקבלת, נותנת ואוהבת. היא לא מקשיבה בכלל למה שמבקשים ממנה. כל דבר הופך לויכוח קולני, הכל בבכי ובצעקות. היא ילדה מאוד חכמה ובוגרת ויש לה מה להגיד על כל דבר. והיא חייבת להגיד את המילה האחרונה – שהכל יעשה בדרך שלה.
חשוב לציין שבנוסף לאח הקטן חלו מספר שינויים במהלך החודש האחרון: עברנו דירה, יש לה חדר משלה, והיא מתחילה גם גן חדש.
מצד אחד אני מנסה לא להכנס איתה לעימותים מיותרים ולהיות סלחנית וותרנית. מצד שני אני רוצה לשים לה גבולות כדי שתדע מי "הבוס" בבית.
איפה שמים את הגבול, ומה נכון לעשות?
אודה לתשובתך,
אור.

תשובה:
קרן יקרה,
את מבינה, יחד עם זאת את  רוצה בו בזמן ערכים סותרים:
גם להראות לילדה מי הבוסית וגם שהילדה לא תאמץ דפוסים של בוסית.
גם ללכת לקראת הילדה ולאפשר  לה בחירה וגם לקבוע עבורה מה לעשות.
אני מציעה לך לעשות "תוכנית חרום " –  סדר עדיפויות זמני.
בראשו להציב את המטרה החשובה ביותר.
החשוב כרגע לעזור לבת השלוש וחצי להתאקלם ולהסתגל למצבים החדשים.
היא זקוקה לליווי רגיש, לתמיכה, לאוזן שמקשיבה לרגשותיה, לצרכיה ולמחשבותיה.
יכול להיות שכדי לעבור את התקופה הרגישה הזו בשלום והרמוניה  תצטרכי לוותר זמנית על מספר משאלות.
תקופת הסתגלות מתונה, סובלנית ומאוזנת תפתח פתח לבאות.
מה אני מציעה?

נסי  לסכם איתה על זמן שבועי קבוע בו תקדישי לה זמן בלעדי.
נסי לדבר איתה בשפת הבחירה.
ובעיקר שתפי, יתייעצי ועודדי אותה הרבה.
הילדה זקוקה לעידוד כמו צמח למים כדי לפרוח.
בברכה,
עינת גבע.

תגובתה של אור, דוגמא מהבוקר

הי עינת ותודה על עצתך.

אני רוצה לתת לך דוגמא מהיות בבוקר…

ישנו אצל הסבתא, שני הילדים ואני. בבוקר קמנו ביחד והלכנו כולנו למיטה של הסבתא.
ביקשתי מהילדה לבוא לשטוף פנים. היא התנגדה. ביקשתי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב……..
והיא בשלה.
בסופו של דבר, אמרתי לה שההתנהגות שלה מאוד מכעיסה אותי ושאני אקח אותה בכוח אם היא לא תבוא מייד.
הלכתי לאמבטיה וספרתי עד 3 והיא באה.
אח"כ ביקשתי ממנה לבוא לחדר להתלבש והיא סירבה. ביקשתי שוב ושוב ושוב ……. והיא בשלה.

התחלתי כבר לאבד סבלנות אבל לא הרמתי את הקול וניסיתי לדבר איתה בהגיון וברכות ובסבלנות ושוב לבקש ממנה להתלבש.
אחרי דקות ארוכות. לקחתי אותה בכוח לחדר. היא השתוללה ובכתה וצעקה. ניסיתי לחבק אותה בכוח ואמרתי לה בשקט שאני אוהבת אותה ושאני רוצה שהיא תתלבש ונלך לגן. היא לא הספיקה והתחילה להרביץ.
פה איבדתי את הסבלנות, הנפתי אותה ממני וצעקתי עליה.
היא המשיכה לבכות והלכה לחדר של הסבתא. אמא שלי אמרה לה שלא נעים לה לראות את ההתנהגות שלה וקמה מהמיטה. הילדה נשארה לבד בחדר ולא יצאה.
אחרי דקות ספורות, נכנסתי לחדר ושאלתי אותה אם היא רוצה חיבוק ושנתחיל את הכל מהתחלה.
היא באה אלי וחיבקה אותי ומהרגע הזה היא חזרה להיות הילדה של לפני חודש…

כל הזמן הזה התינוק היה אצל אמא שלי ואני בכלל לא התייחסתי אליו , רק אליה.

היא יודעת שהיא התנהגה שלא כשורה וביקשה סליחה כמה פעמים. בדרך לגן היא ביקשה שלא אספר כלום לאביה כדי שלא יכעס עליה, והבטיחה שוב ושוב שלא תחזור על ההתנהגות הזו וביקשה סליחה עוד ועוד.

השאלה היא: האם התנהגתי נכון? איך אפשר לחסוך את הכמעט שעה של בכי וצעקות ולהגיע ישר לחלק האחרון של הסיפור?
שאלה נוספת: ההתנהגות שלה גורמת לי לבכות, אני מוצאת את עצמי לוקחת אותה לשיחה ומתחילה לה=בכות. האם זה אסור לבכות מולה? היא נורא מרחמת עלי כשהיא רואה דמעות בענים שלי.

תודה וסליחה על המגילת אסתר…..
אור.

תגובתי, המפתח חינוך רגוע בזמן שקט….ו

שלום רב,
ילדים זקוקים להורים יציבים, מאוזנים וחזקים.
הורים שמסוגלים להתמודד עם תסכולים, ואכזבות.
הורים שיודעים לנהל את רגשותיהם ולהגיב באופן אדיב, ענייני ותקיף (אם צריך)אני  מתרשמת שחסרים לך מיומנויות הוריות להתמודד נכון, מושכל( במוח ולא בכוח(.
אגב, איש מאיתנו לא נולד עם  כישורים להורות.
מיומנויות וכישורים אלה נלמדים ונרכשים בבתי ספר להורים. ) שם גם אני התחלתי את דרכי במשעולי ומבוכי ההורות.)
בתך זקוקה לאמפטיה ולא לכעס, להבנה ולא להתפרקות, לעידוד ולא לביקורת.
חינוך ילדים מתחלק לשניים למחלקת התגובה. כמו במצבים המתוארים, בהם אנו נדרשים להגיב בכאן ועכשיו.
ברגעים אלה אני מדמה אותנו לכבאים העוסקים בכיבוי שרפות.
ומחלקת החינוך – חינוך הוא תהליך מתמשך.
לתווך ערכים ולחנך באמת,  ניתן רק בשעות שקטות כשאנחנו רגועים.
לכן המלצתי לך על "חוג אימא" בזמן שקט וטוב בו אנו הופכים להורים  יוזמים. אני מדמה אותנו אז לבנאים- בזמן זה אנו בונים את הבסיס ליחסים טובים, יחסים שנרקמים כאשר הילד מרגיש חשוב, אהוד, רצוי, בעל ערך,  משמעותי ומועיל.
בברכת המשך  יום רגוע ושלו
עינת גבע.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: