h1

מכונית לא זזה מילימטר ללא דלק

08/02/2011


זה אמור היה להיות עוד צהריים שיגרתי בביתנו- ארבעתם מגיעים טעונים ומלאים בשלל חוויות היום, כשהזיכרון הסלקטיבי משמר בעיקר את ה"מעצבן" וה"לא פייר" , הם רק מחכים להזדמנות לפרוק, אבל מה לעשות שלבנות יש יכולת בלתי מבוטלת להשתלט על השיחה, הן מזהות אותי ממרחק רב, יוצרות קשר עין ובשניה שהמרחק המפריד בינינו מצביע על יכולת קליטת גלי הקול באוזניי- הן מתחילות , דבר אינו עומד בפניהן אפילו לא האחת את השניה. הבנים שבאופן מכוון שומרים מרחק בטוח מסיפורי האימה משדרים לי במבטיהם כי אם לא אזדרז למלא את חלל בטנם במזון ראוי – הם אינם אחראיים לתוצאות, אך היום, הכל היה שונה, שום דבר לא היה דומה לאתמול ובטח שלא לשלשום, זה הרגיש בטרם התחיל כאילו מישהו הניח זכוכית מגדלת מול פניהם שכלל לא נראו רכות, מחוייכות או בלתי מזיקות, הכל נראה היה מעוות, גלי הקול עלו לדציבלים כאלו שכל מילה הדהדה באוזניי עוד דקות ארוכות אחרי ששוחררה לעברי, הרגשתי את הדופק בכל איבר בגופי, זוויות פי לא מצאו את הכיווץ הנכון לכל אותם הורים שחלפו על פני ,כמידי צהריים, לברכם ברכת שלום סמלית, מהירה ושאינה מצפה כלל לתשובה, הצלחתי להריח את ריחם של תאי המח השרופים ורציתי להעלם, באותם רגעים רק יכולתי להצטער צער רב שאני מונעת מתוך אידאלים מנחים אשר מכוונים אותי בחיי- מה רע במועדונית? למה לא לקבלם אחרי הסערה?
ובעוד ריאותיי מתארגנות לכמות אויר שאינה מביישת בלון הליום דמוי דורה, כל זאת במטרה לקחת נשימה אחת מספיק עמוקה כדי לשחררה בכל הכח והעצמה – הבחנתי לפתע ,כי את הנשימה הזו מלווה ההבנה שבעצם שכחתי או לא הספקתי למלא את בטני מהבוקר, לשחרר את שלפוחיתי וללגום 2 לגימות קפה טרם המפגש המאתגר משהו עם החבורה הכל כך נחמדה הזו .
אז זהו? זה היה כל ההבדל בין עוד צהריים שגרתי לבין אחד שכבר ממש לא… מסתבר שהיום זכיתי בעוד תזכורת – כשם שאני לעולם לא אוותר על עצירה בתחנת הדלק כי היא חיונית להמשך הנסיעה ומשמרת את מכוניתי בתנועה, כך אל לי לוותר על תדלוק עצמי שכן הוא חיוני לי להמשך תפקודי כאימא שפויה…
רוית גוטמן
מנחה במכון אדלר

3 תגובות

  1. רוית,
    תודה!
    שיתוף מרגש, כן, כל כך אמיתי ומהלב…
    מחכה בכליון לב לפוסטים הבאים פרי עטך
    עינת גבע, מכון אדלר.


  2. מקסים!!!הטיפ של רוית…


  3. אין ספק שבמירוץ החיים אנחנו שוכחים לטפח את ה wb
    שלנו ולאפשר לעצמנו מקום לתדלוק וקבלה..
    מזכיר את החידה/סיפור על האימא שמגיעה עם 10 ילדיה ה בייתה בצהריים ,למי מגישה א צהריים ראשון??
    קודם אוכלת משהו קטן לעצמה כדי שתהיה לה הסבלנות להיות שם עבור ילדיה במסירות..
    כדי שנוכל להיות מי שאני ולתרום לסביבתנו ,כדאי שנזכור תמיד גם לדאוג לעצמנו.

    יואב אופק
    גישור אימון פסיכותרפיה
    מכון אדלר



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: