h1

קנאה זה רע ?

21/02/2011

מאז שאני זוכרת את עצמי , תמיד ידעתי שקנאה זה רע. ככה לימדו אותי ההורים ,ככה סיפרו בסיפורי הילדים וככה גם היום כאשר אני צופה בטלוויזיה, קוראת ספרים או מאמרים הכיוון מאד ברור : קנאה זה רע. בפורומים רבים העוסקים בהדרכת הורים הנחת המוצא היא אחת וצריך לעשות כמעט הכל כדי שזה לא יקרה , שהרגש הזה חס וחלילה לא יתעורר.
ממה אנחנו מפחדים , למה הקנאה כל כך מפחידה אותנו ? הרי קנאה כמו שאר הרגשות היא רגש טבעי ואנושי בדיוק כמו שמחה ,עצב , כעס ואהבה. אז מדוע הקנאה קיבלה מקום כל כך לא מכובד בקשת הרגשות? ההערכה שלי היא ,שלא מהקנאה אנחנו חוששים ,אם כי מההשלכות הפוטנציאליות בהתנהגותו וכוונותיו של האדם המקנא. ולכן אל לנו או לילדינו להימצא בצדה המכוער של הקנאה כי אנחנו הרי לא מקנאים, אנחנו רק מפרגנים.

אם במקרה פירשנו או העלנו השערה שאדם פלוני מקנא בחברו/בן משפחתו/עמיתו כמעט באופן מיידי נייחס לו כוונות שליליות ורצון להרע ולקלקל. הרי זה ידוע שהקנאה הרסנית. האור האדום נדלק ועכשיו נכנסנו לכוננות. כל דבר שאותו אדם יעשה או יאמר יסויג באופן אוטומטי בגלל עננת הקנאה שרובצת עליו…
כמובן שהאפשרות שהקנאה תוביל להתנהגות שלילית קיימת אך היא קיימת גם במצבים של כעס, עצב או שנאה (אתם מוזמנים לפתוח עיתונים) אבל מזה אנחנו לא נבהלים, זה טבעי , רגעי ולא אומר עלינו שום דבר. הרי כולם כועסים/עצובים/עצבניים… קנאה לתפישתנו , זה כמובן סיפור אחר לגמרי היא מחוברת אצלנו בתודעה לרוע וכוונות שליליות.
אין פלא , אם כך, שלקנאה אין מקום לגיטימי בחינוך ילדינו . המסר הזה עובר דרך שיחות בהם אנחנו מנסים לנחם ילד שנעלב ע"י אמירות שונות: "הוא בטח התנהג נורא/הרביץ/קילל/חטף כי הוא מקנא בך .." אנחנו מיד מחברים התנהגות שלילית עם קנאה מצד אחד וממהרים להציב את ילדינו בצד הזוהר של הקנאה (מושא הקנאה)מצד שני. ממהרים לחלק את העולם לרעים וטובים. הרע המקנא והטוב , מושא הקנאה , שהיה לקורבן.
יכול להיות שאפילו הצלחנו , הילד מעודד וממשיך לשחק. לכאורה הבעיה נפתרה. למה לכאורה ? כי דרכם של ילדים היא להמשיך הלאה ולשחק והויכוח יישכח די מהר אבל ביום שאחרי או זה שאחריו ילדיכם יהיה זה שיחוש קנאה כי ילדים אחרים משחקים במשחק שהוא רוצה או עסוקים בפעילות שהוא לא חלק ממנה. זה רק טבעי. אבל ברגע הזה. ברגע שתחושת הקנאה עולה בצד אחד ובצד השני עולה המסר המופנם שקנאה זה רע , נוצר פער. הפער בין מי שהוא אמור להיות בעיניי הוריו לבין מה שהוא מרגיש באמת? ואם הוא חש קנאה ,אז הוא רע?

יכול להיות שאילו לימדנו את ילדינו לא להיבהל ,לבטל או להתעלם מהקנאה אלא לקבל ולהבין שהקנאה היא חלק מהחיים, עם אי הנעימות הכרוכה בה, היינו יכולים ללמוד ולהתפתח מהשיעור שהיא מביאה איתה.
קנאה יכולה להיות הזדמנות עבורנו לבחון למה היא התעוררה במקום שהיא התעוררה? באיזה חוסר אנחנו חשים?
קנאה יכולה לחדד את השאיפות שלנו ולהפוך אותם לברי השגה . היא יכולה להפוך לכוח מניע להשגת מטרותינו ושאיפותינו.
קנאה יכולה לאפשר לילדינו בחירה והיא יכולה ללמד נחישות ורצון: ילד יכול להימנע ולכעוס או לנסות ,להתאמץ ולהגיע בעצמו. ילד שמקנא בילד עשיר יותר מזמן שיחה על דרך העולם והתנהלותו. ילד שמקנא בצעצוע חדש של ילד אחר מאפשר הסתכלות על חצי הכוס המלאה.
בנוסף לכל אלה קנאה שמתאפשרת גם אצלנו יכולה לאפשר לכולנו לראות את האחר בעיניים אמפטיות יותר. הרי כולם גם מקנאים לפעמים.

לימור קרלינסקי
מנחת קבוצות הורים מוסמכת מכון אדלר

One comment

  1. תודה על כתבה מעניינת, שמציגה זווית אחרת על משהו שבאמת נראה שלילי… היחס לקינאה נראה לי מתבסס בעיקרו על פי התוצאות שלה- שלעיתים מוביל אנשים לקיצוניות של אלימות… ובאמת הדרך הנכונה היא-ללמוד איך לשלוט בתגובה לרגש ע"י לימוד ואיזון וריכוך הרגש עצמו… השאלה רק איך ליישם בפועל- עם 2 אחים שמקנאים ללא הרף ודורשים לעצמם את תשומת ליבי הבלעדית?



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: