h1

Some time I wonder where I've been, who I am, do I fit in? (ניקה קוסטה)

04/09/2011

כפי שהבטחתי הפעם אספר לכם על המחירים שאני משלמת בעקבות סיפור חיי ועל ההחלטה שלי להרחיב לעצמי את התנאי הצר שלי לתחושת השייכות.
כשאני מסתכלת על ה- א.נ.י ומפרקת אותו נראה לי שמרבית הקושי שלי מתנקז דווקא במילה אהוב כי נחוצה ויכולה אני מרגישה תמיד ואולי יותר מידי. למה אני מתכוונת?
נירה כפיר מדברת על כך שישנם 4 אסטרטגיות חיים אשר מנווטות את האדם בשדה החברתי.
שנים חייתי בתחושה ששליטה היא האסטרטגיה הכי דומיננטית אצלי וככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה שזה דווקא נחמדות או ריצוי היות וה- impass שלי היא הפחד מדחייה הרי כבר חוויתי את זה בצורה הקשה ביותר. ננטשתי ע"י הוריי. אם האנשים שאמורים לאהוב אותי ללא תנאי בחרו לעזוב אז למה שאחרים יישארו? (חרדת נטישה).
בשנים האחרונות מאז שהייתי בהריון הראשון שלי אני בלי זוגיות בעיר מתוך בחירה את האנרגיה שלי לתעל להורות ולעבודה (משימות החיים לא? אני יודעת שגם זוגיות ) בזמן האחרון אני מרגישה שלבחירה זו יש מחיר משמעותי והוא בעיקר העדר תחושת שייכות מה שגרם לי לשקוע הרבה במחשבות ולהגיע לתובנות משמעותיות.
הסתכלתי אחרוה על חיי והבנתי שיש לי דפוס ובו אני לא מצליחה לפתח קשרי חברות טובים מספיק ועכשיו כשיש לי זמן לבד הרגשתי שזה חסר לי יותר מפעם. בחרתי ללכת ולחקור את העניין לעומק על מנת שאוכל להעביר את זה למעגל ההשפעה שלי ונפגשתי עם 5 חברות משלבי שונים בחיי במטרה להבין איך הם היו מגדירים אותי כחברה.
מסקנות המחקר הקטן שלי היו מאד משמעותיות עבורי כמעט כולן דיברו על אותם דברים שהעיקרי שבהם הוא שאני מייצרת בחברות סטנדרטים של נתינה שהן לא יכולות לעמוד בהם ויותר מזה שהחברות מושתת רק על הנתינה שלי היות ולקבל אני ממש לא יודעת ולכן הן לא מרגישות חיוניות בקשר כאילו אני לא באמת צריכה אותן (לו הן רק היו יודעות עד כמה אני כן צריכה…) זוכרים א.נ.י ? כנראה שגם הן צריכות להרגיש נחוצות ויכולות ואני לא ידעתי לספק להן את המרחב הזה וליצור הדדיות ואז הבנתי שמערכות היחסים בחיי מנוהלות ע"י תנאי מאד צר שלי שרק אם יש בי תועלת אז אנשים יאהבו אותי וירצו בחברתי ולכן אני אעשה הכל כדי לרצות, למצוא חן, לעזור וכו'… כי אם לא כן ארגיש שוב דחייה ואת זה אני לא יכולה להכיל. באופן פרדוקסאלי הדפוס שלי השיג כמעט את ההיפך החברויות שלי נבנו על בסיס אינטרסנטי בלבד ולא היתה בהן באמת תחושה של בטחון ושייכות.
אחרי מחקר זה החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהרחיב את התנאי שלי, לייצר קשרים שבהם ארגיש שייכת והם יהיו מאוזנים יותר, שגם לי יהיה מקום בהם מקום שאני נותנת לעצמי ושאחרים נותנים לי ומקבלים אותי בלי תנאים. זה נשמע פשוט אבל זו בהחלט משימה מורכבת, משימה שמפגישה אותי יום, יום עם הפחדים הכי גדולים שלי, עם הצורך להקשיב לעצמי ולצרכים שלי (דבר שאין לי בו ניסיון כלל), לשים לעצמי גבולות לנתינה, ללמוד לבקש עזרה ולקחת סיכון שיגידו לי לא וזה לא אומר שדוחים אותי, להיות בעצמי מסוגלת לומר לא ולא לפחד שיהיו לזה השלכות בקיצור ממש, ממש לא פשוט אבל אני חייבת להודות שכבר מתחילים לראות ניצנים של הצלחה.
ואיך זה בא לידי ביטוי בהורות שלי אני נעזרת בביתי ועוזרת לה, אני נותנת לה כל יום להרגיש אהובה, נחוצה ויכולה, מלמדת אותה לפתח מערכות יחסים ע"י זה שאני פשוט לא מתערבת באינטראקציות שלה עם אחרים וסומכת עליה שתסתדר וכשקשה אני מחבקת, מעודדת, אוהבת ומאמינה.
מיכל – סטודנטית במכון אדלר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: