h1

אחת עשרה וחצי בלילה מאת: רות גת

02/10/2011

קודם כתבתי יומנו של יום א.
משעמם,טרחני.תיפקודי.
ישנם ימים שכאלה.
ובתוכם, שזורים כמו חוטי קישוט צבעוניים
ניטווים רצונות חיי
אהבותי חששותי ופירטי האושר שלי.
וזה קסום.
כמו חבל גס המשלב בתוכו אבני חן זוהרות
חלקן צבעוניות ונוצצות
חלקן שקופות מנצנצות בזוהר האור
וחלקן-צבע לא צבע. מט. עמום.

אלה- המסקרנות אותי ביותר.
יצר החיטוט מתעורר לו אז
ואני מתחילה במלאכת החפירה.
הלב דופק בהתרגשות-מה מתחבא שם
שעוד לא ניגלה?
רגש? רצון.? כח? פחד? אחר?
אין לי מושג.איזה יופי.אין לי מושג.

הדמיון עובד בחריצות והתלהבות
פירורי אבק אחרונים מועפים ביעף
והנה- מצאתי אחת. אבן נסתרת יפה שכמותה.
קטנה יחסית. מוכרת מפעם פעם.
קצת דהתה במהלך השנים אך יפה נשארה
מרגשת ומסעירה.
אבן התשוקה. תשוקת היצירה.
יצירה.

לוקחת מכחול עטוף צבע ואש
רוקדת איתו מחול של תנועה
משנה מזיזה לא רואה
רק מרגישה. תשוקה.
לא יודעת לאן תוליך
ובטח לא מה תהיה התוצאה.
יודעת שרק זה קיים כרגע.
הכאן ועכשיו בחגיגה.

לפעמים- מתגבשת מכך התמונה.
לעיתים זה נפסק בשלב החגיגה.
ותמיד- אני כל כך כל כך שמחה.
עוד אבן שכוסתה לה אבק
נוקתה ובא אור למהותה
מהותה- מהותי
הגרעין הפנימי שתמיד תמיד ישנו.
בי..
אני.

שמח הגרעין-אורו של יום נעים לו
אהוב הוא.
שמח המכחול- נחוץ הוא
שמחה אני-יכולה אני.

אני-אהובה
נחוצה
יכולה

שמחה
עייפה
נרגשת
עייפה
עייפה.

הכותבת: רות גת, מטפלת משפחתית, מנחה, מדריכה ומורה למודעות עצמית במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: