h1

העם דורש צדק חברתי… בצדק / אנאבלה שקד

04/10/2011

העם דורש צדק חברתי… בצדק
אך צדק כזה לא ייתכן בלי שאנחנו – העם, ניקח אחריות על שינוי.
כמה הנחות מנחות בחיינו
התעוררנו מהתרדמת של בהייה מול כל מה שמוכרים לנו, לא רק בפרסומות אלא בכל אמצעי אפשרי: עושר במקום משמעות. יופי במקום עומק וטוב לב – וכל האמצעים להשיג את זה כשרים. הישרדות זה לנצח את השותפים שלך ולהדיח אותם, במקום לשתף פעולה ולעזור זה לזה למען כולם. גם בטלוויזיה וגם בחיים.
No more!
No more?

זה לא תלוי רק בממשלה – זה תלוי בנו. זה לא בשמיים – להיפך, זה צמוד קרקע.
איך?
אציע כאן ארבעה רעיונות מרכזיים:
הרעיון הראשון – שינוי בתפיסת גיבורי התרבות ולמה ראוי לשאוף.
חופש הוא עיקרון מרכזי בחיינו, ואנו מבורכים לחיות בתקופה שלא הייתה כמוה מבחינת החופש האישי שאנו זוכים לו. חופש למה? להיות אנחנו (חופש אמונה וביטוי) וחופש להגשים את עצמנו.
להגשים את עצמנו לקראת מה? כל אחד בוחר, אבל- כל אחד גם מושפע ביותר מהחברה והתרבות, אשר מציעה בכל תקופה רעיונות לגבי "למה ראוי לשאוף".
התפיסה הקפיטליסטית מדגישה את היוזמה האישית, ההשקעה והתושייה כתכונות רצויות שמובילות אנשים למה שאנו קוראים היום "הצלחה". זה מעולה אבל… לקחנו את זה יותר מדי רחוק – השגיות מביאה לתחרותיות יתר על חשבון שיתוף פעולה ועל חשבון אחריות חברתית. תחרות מתקיימת כשיש מנצח ויש מפסיד.
שימו לב שאנו לא מפגינים על ביטול השיטה (לא רוצים קומוניזם) אלה על צמצום הרווחים:לאזן את השאיפה להצלחה עם ערבות הדדית ואחריות חברתית.
התפישה ההישגית – אינדיבידואליסטית הזו כל כך מקובלת היום, שהפסקנו לשאול את עצמנו האם היא נכונה. כשהגעתי ל"מכון אדלר" ושמעתי לראשונה על רעיון השוויון בין בני אדם, הייתי בטוחה שהאנשים האלה לא חיים על כדור הארץ.
תמיד היה כך? לא.
זיוית אברמסון כותבת "לא תמיד היה העניין של להצליח מדד לערך האדם. את זה אפשר ללמוד מספרי ההיסטוריה. היו תקפות וחברות, בהן היה הכי חשוב להיות טוב, להיות צדיק או אפילו נסתר. בתקופות אחרות נחשב אדם לשווה יותר, רק אם נולד למשפחה הנכונה – משפחת אצולה למשל. לאחר שנולד למשפחה כזאת לא נדרש עוד לשום הצלחה. מקומו הרם היה מובטח לו לתמיד. האם זה נראה היום הגיוני? רבים סבורים שגם השיטה שבה "אתה שווה כשאתה מצליח" תיראה טיפשית באותה מידה בעוד כמה מאות שנים. ייתכן שעל התקופה שלנו יכתבו בספרי ההיסטוריה משהו כזה: "במאה ה21 הגיע לשיאה החתירה להצלחה. אנשים עדיין לא ידעו שכולם שווים, שלכל אחד יש מקום. עדיין סברו שיש אנשים שווים ויש שלא. אחרי תקופות שבהן חשבו שיש אדונים השווים יותר ומשרתים השווים פחות, שיש אנשי מעלה השווים יותר ופשוטי עם השווים פחות, שליטים שווים שמגיע להם הכול ונשלטים חסרי ערך וחסרי זכויות. אחרי שנפטרו מכל השטויות האלה, המציאו שיטה חדשה לדירוג, אשר נקראה "מצליחנים" ו"מפסידנים או נכשלים". למוצלחים ומצליחים נחשבו בעיקר כאלה שהיה להם הרבה כסף. כתוצאה מאמונה זו, היו בתקופה היא רבים שלא כיבדו את עצמם ורבים מאוד שלא כיבדו אחרים, שהיה להם פחות כסף או פחות חפצים. עדיין לא ידעו אז שאפשר פשוט להיות, לעבוד (אחרת אין לחם), וליהנות מן העולם הזה המופלא, בלי להשוות בין אנשים. כך יכתבו פעם עלינו", כותבת אברמסון, "ברחמים גדולים".
אנו יכולים לשנות מחדש את הערכים על ידי שינוי התפיסה מי הם גיבורי התרבות שלנו – להעביר את ההערכה שלנו מאלה שיש להם יותר כסף (בעיקר בלי מאמץ), ולאלה שמבטאים בעשייתם השקעה, יצירתיות, תרומה ותבונה.
אפשרויות ליישום
להתחיל להתפעל ולהעריך: יושר, תרומה, צניעות, הישג שנרכש בהתמדה ועבודה, כישרון.
להפסיק לראות תכניות ריאליטי שמשקפות את הרדידות והרדיפה לכסף.
לחפש עיסוקים שיש בהם תוכן ולא רק רווח, כשבאים לפתח רעיון עסקי לחשוב אם זה יועיל או יזיק לחברה.
איך נדע שהצלחנו? כשתכניות הטלוויזיה וכתבות בעיתונים יפסיקו לעוף/ליפול/לריב על המיליון.
להתחיל לחנך את הילדים לערכים אחרים. הגשמה והצלחה עם מחויבות חברתית.
הרעיון השני- לקנות לפי צרכים ועדיפויות ערכיות ולא לפי חשקים ואופנות
גדלתי בארגנטינה, ושם היו הרבה אמרות בקשר לכסף, למשל "כסף לא מביא אושר- אבל מחקה אותו מצוין". התרגלנו "לפנק את עצמנו" בקניות, להרגיש מוצלחים כשיש לנו הרבה רכוש, להרגיש שפע כשהמקרר מלא (ואחר כך פח האשפה).
הורדת מחירים תבוא מזה שיצטרכו להילחם עלינו, הצרכנים, כי אנו לא קונים יותר כל מה שמוכרים לנו, אלא קונים רק מה שאנו צריכים, מה שמבטא צרכים אמיתיים ועדיפויות חשובות.
אפשרויות ליישום
להפסיק לקנות מוצרים של חברות שלא מקדמות את טובת החברה. להפסיק לקנות הרבה ולקנות יקר. לא לקפוץ מהר לדגם הבא (יש בו עוד 100 יישומים שכנראה לא תשתמש בהם) , לא להיסחף אחרי טרנדים מטורפים כמו בובות במאות שקלים, לא לקנות בגדים יקרים לילדים שגדלים כל דקה, הקולקציה של שנה שעברה יפה ומעולה באותה מידה (או יותר). להפסיק לקנות רק ברשתות גדולות ולעזור לקטנים.
להתחיל לתקן במקום לרכוש חדש , להעביר מיד ליד במקום לזרוק, לקנות רק מה שצריכים ולא מה שבמבצע, למצוא סיפוק מעשייה ונתינה ופחות מרכישה.
איך נדע שהצלחנו? נראה הורדת מחירים.

הרעיון השלישי- פחות ארסיות ויותר פרגון
בעולם תחרותי, אם לא מרגישים שיכולים להגיע גבוה, יש קיצור דרך – להוריד אחרים. אם רוצים חברה טובה יותר, זה לא קשור רק ליוקר המחייה, אלא ליוקר האפשרות להרגיש שווה ובעל ערך. זה לא עולה כסף, אהבת חינם.
אפשרויות ליישום
להפסיק: ללכלך בטוקבק, תכתוב למה אתה לא מסכים עם הצעות לשינוי.
להפסיק לקטר, לעשות ולשנות.
להפסיק להתנהג בכל מקום כאילו הכול היה צריך להיות מושלם ואם משהו מתקלקל זו הפרה של זכויות היסוד שלך.
להתחיל: להתייחס בכבוד לכל אדם, נותן שירות, עובד, ילד, שכן, ואפילו לפוליטיקאים.
סובלנות, קבלת אי השלמות, עידוד. לעבור מ"חיה ותן לחיות" אל "חיה ותעזור לאחר לחיות".
איך נדע שהצלחנו? לכולנו יהיה נעים יותר, פחות מתח, יותר שמחה.

הרעיון הרביעי – מעורבות פוליטית
מישהו צריך להנהיג. בואו נבחר אנשים ישרים יותר, רודפי צדק ושלום ולא רודפי בצע ושמלות. בואו נראה דרך הצבעה אם אנחנו מרוצים או לא מחברי הכנסת.
בואו נפעל לשינוי שיטת הבחירות, שכל חבר כנסת יהיה מחויב לבוחריו!
בואו ננסה לזהות ולקדם מנהיגות אחרת בכל מקום, לא רק בכנסת.
אנאבלה שקד
אוגוסט 2011–08–17
הכותבת היא מרצה ומנחת קבוצות בכירה, ראש בית הספר לפסיכותרפיהבמכון אדלר , יוצרת מארז ההרצאות "המדריך המעשי להורה המודרני"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: