h1

בום 2 – פרק 6 – רות גת

16/10/2011

רות גת, מטפלת משפחתית, מנחה, מדריכה ומורה למודעות עצמית במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר. יום בהיר אחד, ללא הזמנה וללא הודעה מוקדמת התבשרה שהסרטן חזר.
רות מזמינה אותנו בטבעיות ובאוטנטיות ל "לונה פארק" של חייה : לרכבת ההרים ולרכבת השדים, למבוכים ולסחרחרה.
בשפה ציורית, נוגעת ומרגשת היא מקרבת אותנו בעדינות ובאמץ למקום שרובנו מבקשים להתרחק ממנו.

בום 2
טלפון מאילן.
דיווח מישיבת הבוקר עם מומחי המחלקה.
לא מצליחים להבין מה רואים בסי טי.
צליל שקט משהו של
רעש פנימי חזק.
בשלב הזה- השמיעה של מתעמעמת.
שומעת לא שומעת,
"אנחנו רוצים שתעשי פט סי טי…"
הם. כלומר- אני איתי-יש בעיה?!
ואילן ממשיך ואומר שהוא מתנצל
שאיננו יכול לומר לי דברים ברורים יותר
חשוב לברר….לא שומעת ללא שומעת
כמו שהילדים סוגרים עם אצבע
את האוזניים. לא שומעת.
רוצה להוציא לו לשון
לומר "אונא לך" לא יודעת
איך כותבים את הצליל הזה
זה קול מטרום מילים כתובות.
הולך טוב עם הוצאת לשון
וסתימת אוזניים.
הצליל= בטח לא לאילן אישי
זה לכל העניין הזה.

ומה זה העניין- הרי אני בריאה.
אמרתי מיליון פעם
חוזרת ואומרת עוד.
נו???- אז, מה זה
כל השטויות האלה עכשיו?
וגם לא לעשות טיפול השבוע
כי טיפול ממסך את הסי טי.

בום בום דפיקות לב.
עוד משהו שקורה
ושהתמונה מתחרבשת.
הלו- אני פונה לרותי- אלי
זוכרת- מציאות, זה מה יש
ולא התמונה בראשך והתוכניות
מה עם התכנון?
הרי הכל כבר ניבנה ברור לי
בראשי. תוכניות מדוייקות
עם זמנים של דקויות.
ועכשיו מה? לשנות?
לחכות?

ובעצם, במהלך היום אני
זזה מהעניין למסגרת- יותר קל ככה
לא אם אני בריאה או משהו התגלה.
ממש לא. שטויות.
מתעסקת ב"עיקר"- יום פתיחת הלימודים
במכון, תוכניות הנחיה וכל מיני. תוכניות.
אומרים זה טוב.
מביא בריאות ותקווה.
בום.
יום שני הקרוב. אין טיפול.
ממסך…מה מחפשים שם לעזעזל!!!

די!!!

חשה כמו חזרה אחורה ללפני
כמה חודשים.
בום!!!!
בום!!!

נושמת .עמוק.הכל בסדר
אומרת לי.
זה רק לבטחון. להבנה.
הכל בסדר
וגם- אני אתמודד
אני חזקה
אנחנו יכולות להכל!!!
ברור, רק לא בא לי
לא בא להעביר אותנו
אותי את הילדות
משהו של צעד אחורה.
לא בא לי.
ומי שואל?
לא שואלים.
או קיי. עכשיו נכנסת בי אנרגיה של לחימה.
מתגנב כעס בגוף.
אהלן אומרת לו. הגעת.
בצדק אומרת לו.
ראית מה קרה? בטח
עונה כעס.
לכן הגעתי.
נכון אני אומרת.
וטוב שכך.
כעס. החוצה.
על מי? אין לי מושג.
ואיך אפשר לכעוס אם
אין מושג על מי? לא יודעת.אתייעץ
עם חברי במלומדים.
על מה- יודעת.
צעד קדימה- הפסקה ומה הלאה.
בטח סיבה טובה.

טוב- ועכשיו אני יכולה להפסיק לכתוב.
ללכת לישון.
לנשום עמוק.
לנוח מהכל.
הכל יהיה בסדר פוצ'יה.
הכל בסדר.
לילה טוב.

רות
הכותבת: רות גת, מטפלת משפחתית, מנחה, מדריכה ומורה למודעות עצמית במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר.

2 תגובות

  1. שיר. בשבילך.

    "הניחי לכאב להתכסות לבד
    במה שיבחר,
    בדים משובחים,
    רנן פטישים,
    אולי אפילו בקורי שינה.
    הניחי לו להתכסות לבד,
    אל תתעקשי לחממו בעצמך,
    העצמאות שלו יכולה להביא
    לך, ארוכה.

    אני קוראת אותך. חושבת עלייך ארוכות וטובות ומחכה לדעת את שלומך.

    הדר בר-אל


  2. אם אלו היו החיים שלי היייתי שואלת,
    מה אלוהים רוצה ללמד אותי עכשיו?
    זו נקודה של פתיחת החוזה שלי עם חיי.
    דיון חוזר, reframing,
    כמה אני רוצה את החיים האלה? ואיך אני רוצה אותם?
    ככה? אחרת?
    בחירה.
    צריכה לבחור מחדש.
    אלוהים,תעזור לי לדעת לבחור



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s