h1

החופש לחיות ביחד / ד"ר אבי מרדלר

02/11/2011

חיים מלאים מבחינה פסיכולוגית בנויים מעשייה משמעותית ומיחסים משמעותיים.
ביחסים משמעותיים הכוונה ליחסי אהבה וקרבה.
אהבה היא רגש עז וחוויה בין אישית מטלטלת. היא גורמת לנו להרגיש בפיסגת העולם, אך גם מפגישה אותנו לעיתים עם אכזבות ומכאובים בלתי נסבלים. כל אדם אשר יוצר קשר משמעותי יודע שיש גם סיכון שקשר זה יגמר ורובנו מאוימים עד מאוד מאפשרות זו.
אחת השאלות הקשות היא, מה עושה את ההבדל הרגשי , כשהקשר נגמר בין חוויה של פרידה לבין חוויה של נטישה.
מטופלת מגיעה לפגישה כאשר היא מרוסקת רגשית. החבר שלה ב3 שנים האחרונות החליט לסיים את הקשר באופן חד צדדי, היא מדברת על הפרידה במונחים של אובדן : " חיי אינם חיים בלעדיו, אני לא יודעת איך אני אמשיך בלעדיו" שאלתי אותה בת כמה היא והיא ענתה " בת 25" אז אם אתם מכירים 3 שנים ואת בת 25 איך 22 שנה הסתדרת בלעדיו? היא הסתכלה עלי בתימהון ואמרה לי : " זה לא שאני לא אוכל לחיות בלעדיו אבל אני פשוט לא רוצה" אמרתי לה " זה לא מה שאמרת קודם" .
ההבדל בין חוויה של נטישה ובין חוויה של פרידה שהיא כואבת אך ניתנת לעיכול רגשי תלויה ברמת הנפרדות הפסיכולוגית שמקיים האדם בתוך המערכת הנפשית שלו.
לא סתם נאמר :" ויעזוב איש את אביו ואמו וידבק באשתו ויהיו בשר אחד" מבחינה התפתחותית פסיכולוגית כדי שאדם באמת יהיה מסוגל ליצור אינטימיות בחוויה הזוגית שלו הוא חייב לחוות את האחר כנפרד ממנו ולראות את עצמו נפרד מהזולת כך שחווית הקרבה נוצרת מעמדה של שנינו ביחד מתוך כך שלכל אחד יש זכות קיום בנפרד מהזולת.
יש אנשים אשר לא חווים נפרדות כדבר לגיטימי אנשים אלו, למרות היותם מבוגרים בשנים , מבחינה נפשית הם יוצרים קשר משמעותי מעמדה של תלות ולא מעמדה של נפרדות.
אנשים אלו נמצאים בקבוצת סיכון לחוש חרדת נטישה ולחוות חוויה קשה של דחייה כאשר נוצרת פרידה בקשר, כדי להבין את המתחולל בנפשם ננסה להסתכל על מהות החיבור ביחסים בין אם לתינוק. פחד מנטישה אצל תינוק הוא מנגנון המאותת על סכנה אמיתית. תינוק ללא אם לא יכול לשרוד , מבנה נפשי של תינוק הוא מבנה של נזקקות, מבחינת האם ברוב המקרים היא מוכנה לוותר על עצמה כדי לפגוש את תינוקה מתי שהוא רעב ומתי שהוא זקוק לה ולא במקרה אימהות רבות מתארות את חווית הקשר עם התינוק בלשון רבים :" קמנו היום מאוחר" " לא היה לנו מצב רוח" וכו'. ביטויים אלו מבטאים את הטוטליות של הקשר וחוסר הנפרדות שבעוד שזה הסדר הנכון ביחסי אהבה בין אם לתינוק יש לא מעט אנשים המעתיקים מודל זה ליחסים הזוגיים ומצפים מבני הזוג שיבינו אותם ללא מילים והם כועסים כאשר הם מגיעים הביתה ובן הזוג לא נמצא שם , או שהוא עסוק בדברים אחרים.
מאפיין נוסף של אהבת תינוק לאם הוא מאפיין הפסיביות.
התינוק לא צריך לעשות דבר כדי לקבל את אהבתה של אמו, אהבתה כלפיו היא ללא תנאי כי הוא חלק ממנה – בשר מבשרה. לעומת זאת אהבה בוגרת מחייבת יכולת להתייחסות הדדית אחד כלפי הצרכים השונים של הזולת.
כאשר זוג נפגש לבלינדייט המפגש טעון בציפיות של כל אחד מהצדדים. ציפיות אלו מנותקות מאישיותו של האדם שיושב מולך. לכל אחד יש תמונה פנימית של בן זוג האידיאלי שאותו הוא רוצה לפגוש בפועל בתהליך תקין של בליינדייט אמור להתרחש תהליך שבו כל אחד אמור לזנוח את תמונת בן הזוג הפנימית שמושלכת על הזולת ולהתעניין באופן נקי באדם שיושב מולך באמת. במקום לבדוק את רשימת הציפיות ולהגיד זה לא זה נכון יותר להשקיע צומת לב בלמידה ובהיכרות של האדם בפועל.
מטופל בן 30 מתקשה לומר דברים ספציפים על בנות זוג שאותם הוא פוגש. הוא מתקשה לזכור את שמותיהן , לא באמת מעניין אותו מה הם עושות והוא עסוק ביחס שהוא רוצה לקבל מהם , כאשר הוא חווה שהן אינם מספיק מתפעלות ממנו או שהן מטילות ספק בדעותיו הוא נתקף בתחושות קשות של כעס ותסכול.
הנפרדות וחוסר ההתאמה בין הרצונות שלו לבין הרצונות שלהם מוציאה אותו מדעתו.
הוא הופך להיות כוחני, ומאבד בהן עניין.
אמרתי למטופל שבאהבה יש 2 סוגים של דבק. הדבק הראשון הוא דבק מגע, שהוא התשוקה לחיבור גופני. והדבק ה2 הוא דבק פלסטי שהוא הביטוי ליחסים שנבנם בעדינות.
אמרתי למטופל, שהוא הרי לא בא להתאהב ולבנות יחסים עם עצמו והמשפט : "ואהבת לרעך כמוך" מפורש לא במובן שתאהב את בן הזוג רק אם הוא יהיה כמוך אלא שתראה את טובת בן הזוג , את מי שהוא ואת רצונותיו קרובים באותה מידה כפי שהייתה רואה את טובתך האישית.

הכותב: ד"ר אבי מרדלר הוא פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומרצה בכיר ב "מכון אדלר" .

One comment

  1. החופש לחיות יחד תלוי ביכולתינו לחיות בחופש פנימי ומנטלי גם בנפרד. החופש להתנסות ולשאת באחריות לעצמי , החופש לבחור דרך נכונה לי תוך שאני בודק את עצמי , מכיר ומודע למהותי. אם התנאי להתקבלות הינו צר , סביר שבמערכת זוגית ואחרת , אשאר מתוסכל וחסר שבע רצון. אני מטיל את רוב האחריות על האחר שיספק את צרכיי. אני מכלה את משאבי מערכת היחסים ולא מאפשר לה להתקיים בתנאי הזנה והתפתחות הדדית. אני צריך לשאול את עצמי , מה היא המטרה שלי בקיום הזוגיות הזו? מה היא משרתת? על איזה צורך היא עונה? לשם מה? מה חשוב לי? איזה גורם אני בתוך המערכת הזו? מה החלק שלי? עוד כל כך הרבה שאלות. כמה מאתגר וכמה כיף להבין שאנו לעולם לא מפסיקים ללמוד ולגדול…



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: