h1

כשהילד הופך לקורבן: איך מתמודדים עם חרם? מאת: ענת אשד

11/11/2011

חרם חברתי הוא אחת החוויות הקשות ביותר לילד. לרוב הוא נגרם כאשר הוא נתפס על ידי חבריו לכיתה כ"חלש", כשבכיתה יש אווירה של תחרותיות גבוהה או תקשורת לקויה. מה אנחנו, כהורים, יכולים לעשות וכיצד על ביה"ס לפעול? מדריך
. שאלה: הבת שלי בכיתה ד'. בשנה שעברה היו לה די הרבה חברות בכיתה והשנה שמנו לב שהיא אינה מבלה את שעות אחה"צ בחברתן. אמא של ילד אחר בכיתה סיפרה לי שהיא שמעה מהבן שלה שהבנות בכיתה החליטו להחרים אותה. ניסיתי לדבר איתה על כך כדי לנסות לעזור לה, אבל היא לא מוכנה לדבר על זה. מה עליי לעשות כדי להפסיק את החרם ושהיא תפסיק להיות אומללה?
תשובה: אחת החוויות הקשות לאדם– לפעמים אפילו יותר קשה מלשאת כאב פיסי – זו החוויה של להיות קורבן לחרם חברתי.לא לחינם הסנקציה הכי קשה שיכולים להפעיל על אדם מבוגר היא להחרים אותו מלהיכנס לבית כנסת. תחושת הדחייה היא תחושה קשה מנשוא. הצורך בתחושת שייכות הוא צורך כמו אוויר לנשימה. ניתן להבין את הרצון של ההורים ושל הצוות החינוכי להפסיק את החרם- אבל מסתבר שזו משימה לא פשוטה שדורשת טיפול בשני מישורים:
1. טיפול בדינאמיקה השלילית שקיימת בקבוצה.
2. חיזוק הדימוי העצמי והמיומנויות החברתיות של הילד/ה המוחרמ/ת.
1. לגבי הכיתה: על ההורה ליידע במיידית את הצוות החינוכי בבית הספר. ועל הצוות החינוכי- לגבש תוכנית פעולה כדי למגר את התופעה. ברור שאין פתרון קסמים. מדובר בקבוצה שזקוקה לשעיר לעזאזל. זו בדרך כלל,קבוצה שיש בה תחרותיות גבוהה, תקשורת לקויה- צורך לקבל תחושת ערך בדרך של התעמרות והחלשה של אחד מחברי הקבוצה. ההתעללות הזו נותנת לילדים תחושת גיבוש וחוזק. על הצוות החינוכי מוטלת המשימה של שיפור ושיקום האווירה בכיתה– חיזוק תחושת המחויבות ההדדית – וחיזוק המנהיגים החיוביים בכיתה. זו אשליה לחשוב שאם המורה דיברה על הנושא –או יותר גרוע- אסרה על החרם הדבר יתבצע. להיפך- ככל שהמבוגרים יכעסו יותר או יאסרו על התלמידים להחרים- הסיכוי שהחרם ימשך יגדל. ילדים יכולים ל"שחק" משחק כפול. הם יכולים להתנהג מול עיני המורים כנופת צופים, אבל חרם יכול להמשיך להתקיים מתחת לפני השטח מבלי שהמבוגרים ידעו/ירגישו. הילדים פשוט לא יזמינו את הילד המוחרם להשתתף בפעילויות שלהם – בצורה מאוד מתוחכמת ומתחכמת. כשילד מוחרם ביתה הדבר חייב להוות עבור המורים תמרור אזהרה – שיש צורך לטפל באווירה – באופן פרטני- וכיתתי. על המורים לעודד בכיתה הזו הרבה פעילויות שבהם הילדים נמדדים על שיתוף פעולה. להקפיד על תקשורת מכבדת- ולשבח בפומבי ילדים שמתנהגים בצורה חברית.
א. הטיפול בילד המוחרם בבית : על ההורים להבין שהילד עובר כעת תקופה מאוד מאוד לא פשוטה- בלשון המעטה. הדימוי והביטחון העצמי של ילד נשחק. על ההורים להתגייס לעזור לילד להרגיש שגם אם מחוץ לבית הוא דחוי – בבית הוא אהוב –מחובק ורצוי. צריך להיזהר לא להעביר לילד מסר של רחמים ומסכנות כדי לא להחליש אותו ולא להשאיר אותו במקום של קורבנות. בנוסף, על ההורים לנסות ולבדוק (לפעמים בעזרת איש מקצוע) מה הם המיומנויות החברתיות של הילד. אין הכוונה להאשים את הקורבן- אבל ישנם ילדים שמשדרים בקבוצה מסר של פחד/חולשה/ אל תגעו בי… והילדים האחרים שזקוקים להתגבש מיד מזהים מי הקורבן הפוטנציאלי.
הכתבה פורסמה ב- ynt http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4129596,00.html
הכותבת היא ענת אשד, בעלת תואר שני בחינוך, מנחה בכירה במכון אדלר , יועצת להורים ולצוותים חינוכיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: