h1

יום של חג ביום של חול / רות גת

13/11/2011

הסוף היה בבית הקפה
כשלמולי יושבת ילדתי מחמל נפשי
ודמעה קטנה מציצה לה בזווית
של העין היפה שלה. כזו של התרגשות ושמחה.

בטלפון צועקות השתיים- הבנות- האחרות
וזו צוהלת וההיא מסבירה שואלת
קצת צוחקת, מילותיה מתבלבלות
ונועם ואני על ההסבר חוזרות.
ומייק קצת בוכה ואני איתה
כי בסוף של המתח מגיעה ההקלה.

"את בריאה" הוא אומר.
הוא- הפרופסור, האיש עם הידע
האיש עם צמיד צהוב על פרק
ידו השמאלית.
"לכי-נתראה בעוד 3 חודשים"
הוא ממשיך.
מזתומרת? תאמר שוב!
אינני מבינה- מה הכוונה?
והאיש מדבר ומדבר וחלק נכנס
וחלק שלא
ומילים פשוטות שכל זר יבינן
הופכות לאותיות מחוברות
כאלה שזקוקות לעוד הסבר ועוד
פרשנות.
עברית פשוטה שהופכת למהפכה
"את בריאה"- מה לא ברור פה?
נשימה.

נשימה.

מתחילה להבין.
מילים כמו "הנוזל נספג" ועוד שכאלה
הופכות לגורל ותוכנית שונה
ולאט לאט מגיעה ההבנה-
אין צורך בפאה. אין בה צורך.
והשמחה מרשה לעצמה לאט, ממש לאט
להרים ראש בתוכי
ולחייך לילדתי ולי
ולעכל הבשורה- אני בריאה!!!
נשימה. עמוקה עמוקה.

וכן- מומלץ ואף כדאי לחזור לטיפול
כמו הקודם- כזה שאפשרי יותר
מעט יותר ידידותי למשתמש
כפי שנהוג אז לומר
וניתן להירגע- הכול כשורה
חוזרים למוכר, לאותה התנהלות
אותה אני מכירה, למצב איתו התיידדתי
לפני חודשים מספר.
ושם- בידוע והמוכר- אפשר. אפשר.

ואם דיברנו אז על טלטלה
רוצה אני לומר פה
שכל שינוי הוא סוג של תנועה
לפעמים מפילה ולפעמים מעלה
וכרגע- עם צהלה גדולה בליבי
אני אומרת תודה ענקית למשפחתי,
ליקירי נפשי, מחזקי וחברי האהובים,
תודה לרופאים שרואים גם אותי
ולא רק את מחלתי
תודה מאוד לגופי שלי ולי,
ומתארגנת למסע כימותראפיה
נוסף עם כוח עוצמה ושמחה
ואמונה באפשרי.
רות

הכותבת: רות גת, מטפלת משפחתית, מנחה, מדריכה ומורה למודעות עצמית במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: