h1

איך מתמודדים עם "מלחמות הבוקר" מול הילדים? מאת: ענת אשד

18/11/2011

עומדים חסרי אונים בכל בוקר מול המיטה של הילד, שמסרב לקום? עצבים, איומים ועונשים ממש לא יעזרו במקרה הזה. במקום זה הגיע הזמן ש"תשחררו" ותעבירו את האחריות לילד – גם אם הוא ייאחר לביה"ס. מדריך מיוחד לבוקר שקט
שאלה: אנחנו הורים לילד בכיתה ג'. מאז שהתחילה שנת הלימודים הבן שלנו מסרב לקום מהמיטה ועושה לנו "קונצים". לוקח לנו כרבע שעה של מלחמת התשה להוציא אותו מהמיטה, וגם כשהוא כבר יוצא ממנה הוא מתנהל באיטיות רבה. אנחנו שנינו אנשים עובדים והלו"ז שלנו מאוד עמוס. בנוסף מאוד חשוב לנו שהילד יגיע בזמן לבית הספר ולא יאחר. איך עלינו לנהוג? זה דפוס שחוזר על עצמו מדי יום ואנחנו מנסים להימנע מלהקים אותו באווירה של לחץ וכעס, אך נדמה שאין לנו ברירה אחרת.
תשובה: ניתן להבין איך מתפתחת דינאמיקה של "מלחמות" בבוקר. כמו בכל מלחמה יש כאן התנגשות של רצונות ומטרות. מצד אחד נמצא ההורה הלחוץ( בצדק !) כדי להגיע בזמן ל- עבודה/פגישה/בית הספר – ומצד שני נמצא ה"עולל הרך" שמתקשה להתנתק מהשינה- מבקש להמשיך להתכרבל במיטה…. (מסתבר ש"העולל הרך" אינו קשור בגיל כרונולוגי. פגשתי הורים שמתעמתים בבוקר עם ה"עוללים" בני ה….-16 )
ההורה שממוקד ב"כאן ועכשיו" – יעשה כל שצריך (לשיטתו) כדי שהבוקר יזרום. כל מה שצריך כדי שהילד יסכים לקום ולהתארגן. הוא מתחיל בנחמדות ובהרבה רצון טוב הוא מבקש- מתחנן- מבטיח הבטחות- מנסה לפתות – מחלק פרסים… ובשלב כלשהו כשהשעון מתקרב לשעת השין… ההורה מתחיל להרגיש כעס – פונה בזעף לילד- כועס- מאיים ואפילו מעניש…
והילד- כמה משמעות ותחושת כוח הוא מרגיש כשהוא בוחר להיות פסיבי? הוא שוכב במיטה- ומצליח להפעיל פיסית ורגשית את המבוגר שסביבו. כמה תשומת לב הוא מקבל רק מהתנהלות איטית!! בכלל בלי להתאמץ!! (מעניין- אותם ילדים ש"מתקשים" להתעורר בשגרה- פתאום בשבתות הם הראשונים לקום – כשאף אחד לא מכריח אותם… !!??)
המאבקים בבוקר קורים לרוב דווקא בבתים שבהם ההורים מאוד אכפתיים – נותנים מעצמם- משקיעים… הורים שבטוחים שאם הם לא ייקחו אחריות על ההתנהלות- אם הם לא יתנו הוראות – אם הם לא יפקחו על הנעשה- דברים לא יקרו. וכאן בעצם טמונה הבעיה. כי כדי לגרום לילד לקחת אחריות על ההתנהלות שלו צריך לאפשר לו- וכדי לאפשר צריך לשנות גישה- לשחרר- לסמוך!
כל זמן שההורה מאמין שהאחריות מוטלת עליו- סביר להניח שלא יעשה שום שינוי. אחריות, מסתבר, היא לא תכונה גנטית,אלא מיומנות שמשתכללת ומתפתחת. על ההורים לעזור לילדיהם לפתח ולחזק את "שריר האחריות"- ותהליך ההתארגנות בבוקר הוא מצע מצוין לאימונים.
אני כבר רואה לנגד עיני טוקבק ששואל בציניות- "יופי- אז הילד יישאר במיטה? ולא ילך לבית הספר?" ברור שמדובר בתהליך וייתכן שבהתחלה יהיו "פספוסים"- צריך לקחת בחשבון שיהיו גם איחורים-אבל חשוב להעביר לילד 2 מסרים חשובים:
א. ההתארגנות שלך בבוקר היא עבורך ולא עבורי.
ב. אני סומך עליך שתתנהג בצורה בוגרת ואחראית.
לסיכום – עיצות מעשיות להתנהלות נכונה בבוקר :
1. להחליט שהאחריות על הקימה בבוקר צריכה להיות של הילד ולא של ההורה.
2. לשוחח עם הילד – ערב קודם- ולומר לו שאתם מתרשמים שהוא כבר בוגר ומסוגל להתעורר בכוחות עצמו. (כמובן שרצוי לספק לו שעון מעורר).
3. חשוב לקבל את ההסכמה ואת שיתוף הפעולה של הילד להתנהלות החדשה.
4. במידה והילד יסרב – לא להתרגש- לומר לו שאתם מצידכם לא מתכוונים להעיר אותו- ובאמת לא להעיר.
5. להרבות במחמאות על כל התנהגות בוגרת ואחראית.
6. סביר להניח שהימים הראשונים יהיו יותר קשים- אבל אם ההורה יהיה נחוש – הילד יבין שהאחריות בבוקר היא עליו.
7. חשוב לשוחח עם הילד כל ערב לפני השינה – להחמיא על התנהגות בוגרת ואחראית- ובמידת הצורך על התנהלות שדורשת שיפור.
הכתבה פורסמה ב- YNT http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4118887,00.html
מאת: ענת אשד, בעלת תואר שני בחינוך, מנחה בכירה במכון אדלר , יועצת להורים ולצוותים חינוכיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: