h1

אני רוצה אבל זה לא יוצא – מה יוצר את הפער בין כוונות לתוצאות ביחסי הורים ילדים/ ד"ר אבי מרדלר

30/11/2011

פסיכולוגיה של יחסי הורות מנסה להבין באופן עמוק ביותר אז החיבור הרגשי בין הורה לילד. מדוע הכמיהה לילד מייצרת מצב של הורות בכל מחיר, הן באימוץ והן בנסיונות הפרייה, וכיצד ניתן לגדל ילדים לעצמאות אחראית. ידיעת המוות, הידיעה שאנו זמניים בעולם, יוצרת תחושת אפסיות וסתמיות. מול תחושה זו הכמיהה לילד מעבירה אותנו מחוויה של יראה לחוויה של בריאה. הבאת ילד לעולם מייצגת את נצחון החיים על המוות, תחושה של המשכיות, מרוץ שליחים בו ההורה דואג לכך שאת המנגינה הזאת לא ניתן להפסיק. מי מאיתנו לא זוכר את חווית הריגוש החיובי במחשבה להיות הורה, גילוי ההריון, הציפייה ללידה ובחירת השם. פעולות אלו מייצגות את נקודת המפגש בין עולמנו הפנימי לבין החוץ וטוענות את הקשר שלנו להורות במשמעות. גידול ילדים מאפשר לנו חוויה של יצירה והתחדשות. בגידול ילדים אנו נעים בשני מסלולים המתנגשים אחד בשני. המסלול הראשון הוא המסלול הרגשי, אשר מאופיין ברצון שלנו לגונן על הילד, לגרום לו לממש ציפיות שקשורות לא פעם לרצונות שלנו (איזה ציון הבאת לי) להפגע ולהעלב כאשר הילד רוצה להתרחק מאיתנו ולבסס לעצמו עולם נפרד ושונה. המסלול השני קשור לראיית ההורות כתפקיד. אנו רוצים שילדנו יהיו מאושרים כאשר אנו מנסים לברר מה הכוונה אושר אנו מתכוונים להצלחה בחיים, שייצרו לעצמם חיים מוצלחים. חיים מוצלחים קשורים לפיתוח רצונות אישיים ופיתוח יכולות. הורות כתפקיד מטרתה לעזור לילד לפתח תחושת נפרדות ותחושת עצמאות, וגם לפתח יכולת לסמוך על עצמו. ילדים כאלה אשר עולמם הפנימי ברור להם, מפתחים את היכולת לנוע בחיים מעמדה של בטחון רגשי ואמונה ביכולת. סגנונות הורות הקשורים למסלול הרגשי הם ההורה השתלטן, ההורה המגונן וההורה המפנק. ההורה השתלטן יוצר מערכת יחסים עם הילד המבוססת על היררכיה של שולט נשלט ורואה את הרצונות הנפרדים של הילד כאיום על מעמדו. ההורה המגונן חווה את רצונו של הילד להתנסות בעצמו כסכנה ומצב זה מכניס אותו לחרדה ולכן באמצעים שונים הוא מנסה למנוע מהילד להתנסות במצבים שהתוצאה שלהם לא ידועה מראש. ההורה המפנק יוצר מערכת יחסים המבוססת על סיפוק מיידי של כל רצונות הילד וחווה את רצון הילד בפיתוח יכולות כאיום נטישה. הורה כזה מגדל ילדים אשר ערים לזכויותיהם ולחובותיו, ילדים אשר בשבילם להתאמץ נחשב הרעת תנאים. המסלול השני הוא הורות כתפקיד שמטרתה לאתגר את הילד לעשות דברים עבור עצמו לפי הגיל ההתפתחותי שלו.הורות זו מבוססת על מספר כללים: 1. על ההורה להשקיע ברכישת אמון הילדים בעצמם ולא רק בו 2. על ההורה לשמוע את קולם של הילדים אך לא חייב לשמוע בקולם. 3. על ההורה להציב בפני הילד בעיות כדי שהוא ימצא בעצמו את הפתרונות. 4. על ההורה ליצור בהירות לגבי הגבולות והחוקים בבית 5. על ההורה לפתח מערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי שבו כל אחד לומד להקשיב כדי שהשני יוכל לדבר על מנת ליצור דיאלוג בגובה העיניים.
התפתחות ילדים מאופיינת בשלושה שלבים: שלב ראשון הוא הילדות המאופיין בתלות, שלב שני הוא ההתבגרות המאופיין במרידה והשלב השלישי הוא החיים הבוגרים המאופיין ביכולת ליצור עתיד. ההורות כתפקיד מייצרת חווית שייכות קשה כי עליה להכשיר את הילדים לפתח יכולות להפרד מההורים ולחיות חיים משמעותיים עבורם. כתב המשורר חליל ג'ובראן: "ילדיכם אינם ילדיכם כי אם פרי געגועיכם אל החיים, תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם כי פניהם אל המחר לשם תוכלו לבוא רק בחלומותיכם"
הכותב : ד"ר אבי מרדלר הוא פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומרצה בכיר ב "מכון אדלר" .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: