h1

משפחה היא לא מובן מאליו מאת: אלונה אורן

06/12/2011

לפני כמה ימים עברתי תאונה, כאשר ברכב איתי היו שתי בנותיי.
תודה לאל, הנזק היחיד שנגרם הוא לרכוש. התקשרתי לבעלי.
הוא מיד יצא בדרכו אלי, והחל לעזור לי בסידורים הטלפוניים.
כשהגענו הביתה, לאחר שקצת נרגעה ההתרגשות הראשונית,
הודיתי לו על שהיה שם עבורי מהרגע הראשון.
"ברור ממי!" ענה לי בעלי. ואני אומרת: ממש לא ברור.
לא מובן מאליו בעיני כשהוא מקפל כביסה, מפרק מדיח מכלים נקיים.
לא ברור בעיניי כשהוא מגבה אותי כשאני בעבודה,
זה ראוי להערכה כשהוא מדליק לי את הבוילר אם במקלחת שלו הסתיימו המים החמים.

האהבה והחברות לא נשמרים מאליהם, ומצד שני,
הם גם לא דורשים עבודה והשקעה רבים, אם יודעים לתחזק את הקיים.
אני פוגשת כל כך הרבה בני זוג שכואבים מהתחושה שבן/בת הזוג מקבלים אותם כמובן מאליו. ובצדק.
את הטוב אנו רגילים לקבל כחלק מהשגרה ועל הטעון שיפור להתלונן, וחבל!
אני חושבת שהערכה יום-יומית שומרת על גחלת של כבוד, של אהבה ושל ראיית הטוב ביחסים.
למי שאינו רגיל לסגנון, זה יכול להשמע קצת מעושה או דבילי,
אבל לכולנו נעים שמעריכים את מה שאנחנו עושים,
ואני לא מכירה מישהו שאוהב שמקבלים אותו כמובן מאליו.

ואיך מלמדים ילדים להביע הערכה? פשוט מאוד, נותנים להם דוגמא אישית.
מודים להם על שיתוף פעולה ומעריכים בקול את מה שנעים לנו במעשים שלהם או נעים לנו לראות.
וכשאמא מגישה אוכל לשולחן אבא יכול לומר: "תודה לאמא שהכינה לנו ארוחת ערב טעימה"
כשחוזרים מטיול, אפשר לומר בקול: "תודה לאבא ואמא שדאגו לעשות לכולנו יום יפה".

השבוע, אחרי מסיבת יום הולדת לחברות, ניגשה אלי בתי בת ה-6 ואמרה לי:
"אמא, אני רוצה להגיד לך משהו". "מה חמודה?" שאלתי תוך שאני רוכנת אליה,
"תודה!" ענתה ונתנה לי חיבוק ונשיקה. אני נמסתי!

הכותבת: אלונה אורן, בוגרת מכון אדלר, יועצת משפחה ומנחת הורים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: