h1

תחושת השייכות בעולם האינטראקטיבי מאת: גלי סילברמינס

08/01/2012

"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה…"

כשהיינו ילדים, שיחקנו בתופסת ומחבואים, היינו יורדים כל ילדי השכונה בשעה ארבע לרחבת הדשא, וממצאים לנו עולמות משלנו… מהם למדנו מהר מאוד, מהם החוקים, מי החזקים, ומי החלשים, מי הילדה המקובלת ומי הילד הספורטיבי, איתו כדאי להתחבר כשמתחלקים לקבוצות בכדור רגל.
למדנו לנהל משאים ומתנים, להגן בחירוף נפש על קבוצתנו, לשתף פעולה בבניית סוכה (כן, אמיתית מקרשים וסדינים), ולהתמלא ביצירתיות בדרכים לקשט אותה, למדנו לריב וחשוב מזה כיצד להתפייס.

כשאני מביטה היום בילדי, ושומעת את התהיות שעולות בקבוצות ההורים שאני מעבירה, עולה התחושה כי הדור של ילדינו, שכח כיצד לחלוק את כל אותן, כישורי חיים שאנו כילדים למדנו על הדרך…
כשאני נאלצת לפתוח כמרפאה בעיסוק, בעקבות דרישות הולכות וגדלות מצד הורים, קבוצות שמטרתן ללמד ילדים כישורי חברתיים, אין אני יכולה שלא לתהות, מה בדור הזה הלך לאיבוד????

האם באמת הדורות כל כך שונים?

אדלר, מלמד אותנו שהבסיס הקיומי הראשוני של האדם, הוא הצורך בתחושת השייכות.
מרגע היוולד תינוק לעולם, כל מעשיו, בכיו, צחוקו, תגובתו למבוגרים הסובבים אותו, מטרתם אחת:
להשיג תחושת שייכות.
אותה תחושה, שבסיסה יכול להיות מתואר בביטויים, "תראו אותי", "אני כאן", "אני משמעותי" ואני רוצה להרגיש שייך לקבוצתכם.
רגשות אלו, מלוות את התינוק הגדל, את התנהגותו, את מעשיו, ובסופו של דבר מעצבות את אופיו ודרך התנהלותו בעולם, בדרכים מקדמות, או בדרכים שגויות. (תלוי בתגובת הסביבה אליו).

כבוגר, ממשיך האדם להתנהל באותו האופן. גם כמבוגרים, לכל מעשינו, בסיסם מטרה אחת, להיות חלק מ..
ניתן היה לחשוב שבדור שבו הילדים למדו לתקשר אחד עם השני דרך מחשבים, בדור שבו על פניו הצרכים החברתיים הלכו ופחתו, בדור שהצורך באינטראקציה ביו אישית הלך ופחת, הרצון לתחושת שייכות יפחת אף הוא.
אנשים קונים דרך האינטרנט, יוצאים פחות ופחות מהבית, בעזרת עזרים טכנולוגיים יכולים להיות בכל רגע נתון בכל מקום בעולם, ככה הסקרנות הטבעית לחקור עולמות חדשים על פניו גם היא מופנמת.
"דור הקופסא" החליף משחקי קופסא חברתיים, לבהייה בקופסא קטנת מימדים.

אך אל לנו לטעות, הצרכים הבסיסיים לא השתנו, מה שהשתנתה היא הדרך להשגתם.
קחו לדוגמא את הפייסבוק.
כמה מאיתנו מנהלים את חיינו דרכו? הצורך לחלוק כל רגע בחיינו, והצורך להציץ לחייהם של האחרים…
כמה פעמים מצאתם את עצמכם כותבים סטטוס, ולוחצים עשרות פעמים על כפתור "רענן" רק כדי לבדוק האם מישהו כבר הגיב אליו – כלומר עשה לו לייק.
"האם אהבו את מה שכתבתי", טומן בחובו מלחמה פסיכולוגית מלחיצה למדידת כמויות "הלייקים" שאקבל. אם קיבלתי הרבה תגובות, משמע אני שווה משהו, רואים אותי, ואני מוערך…
אנשים שולחים בקשות חברות לכל עבר, אך כמה מתוך 2000 החברים הקיימים שלהם יתקשרו לשאול לשלומם ביום מחלה? כמה מהם בכלל יזכו לדבר עם בעל החשבון???

המציאות הוכיחה שהצורך בתחושת השייכות, בעולם של קשרים חברתיים שהולכים ומתמעטים, לא רק שלא פחת, אלה להפך אולי אפילו גבר לנוכח המציאות החדשה.
אולם המציאות הזאת משרה תחושת שייכות מזויפת, ואף מסוכנת.
בעולם שבו הכל מהיר וזמין, השגת תחושת השייכות יכולה בטעות להיות מפורשת ע"י תגובתם המיידית של האחרים.
האם האחרים הללו, שמסתתרים רבות מאחורי פרופילים מזויפים באמת יכולים למדוד את יכולתנו ולהעריך אותה? מי מבטיח לי שמאחורי תמונת המנכ"ל המפורסמת לא מסתתרת ילדה בת 13? האם לא קל יותר להסתתר מאחורי מסכות וקופסאות, במקום לנהל דו שיח אמיתי? בו המילים הנאמרות פוגשות פנים, המגיבות אליהם ואתה נאלץ לקחת את הסיכון שמילותך לא יתקבלו.
מה קרה לתהליכים הארוכים, בהם רבנו והתפייסנו, חלקנו דעות וחלקו עלינו, תהליכים בהם לאט לאט עם השנים, למדנו לעצב את מי שאנחנו???.
הרצון הגובר מצד אחד, לתקשורת חברתית ברשת, המתבטא באין ספור אפליקציות מפותחות, המאפשרות לכולנו להיות זמינים בכל רגע ולהתעדכן בכל רגע נתון מה קורה עם חברינו, הצליחה לתעתע בנו בחושבנו שאנו אנשים חברתיים. אך מאידך שכחנו את הדברים הבסיסיים…

כשאסיים כתיבת ממילים אלו, בודאי ארוץ לפרסמם בפייסבוק, והעקוב בדריכות אחרי כמויות הלייקים.
גם אני שגדלתי בדור שעוד שיחק מחבואים, למדתי להסתגל למציאות החדשה.
אך באותה נימה, אניח את המחשב הנייד בצד, וארוץ להוציא עוד אחד מאלפי משחקי הקופסא, הזנוחים בארון של בנותיי, וביחד נעביר אחר צהריים שלמים, שכולו יחסים…
כי בחיים, הכל עניין של איזון…

מאת: גלי סילברמינס מרפאה בעיסוק מוסמכת, מתמחה בהתפתחות הילד, בעלת מכון להתפתחות הילד והדרכות הורים, ופרקטיקנטית במסלול להנחיית קבוצות הורים במכון אדלר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: