h1

פתאום קפץ עלינו גיל ההתבגרות מאת: גלי סילברמינס

03/02/2012

פתאום בשקט בשקט, התגנב לו גיל ההתבגרות לביתנו. כמו גנב חרישי לעת ליל, הגיע ככה פתאום בלי שהרגשנו. ואנחנו עומדים המומים לנוכח הבשורה, מסרבים להאמין, שילדה בת שמונה וחצי התחילה את גיל ההתבגרות.
זה התחיל בקטן, תגובות סרבנות קיצניות לכל דבר קטן: לא רוצה להתלבש, לא רוצה להתקלח, לא רוצה לעשות שיעורים, לא רוצה חוגים , לא רוצה ללכת, לא רוצה לחזור ובאופן כללי פשוט לאאאאאאאאאא רוצה!
המשיך במומנטום עולה של טריקת דלתות, ו"תעזבו אותי בשקט" אני רוצה להיות לבד… עד לרגע השיא שהילדה לחשה לאחותה שאמא פשוט מעצבנת (אני עדיין בצפייה, כוססת ציפורניים, להשלמת המשפט: "ואני שונאת אותה…"
נשבעתי לעצמי, שכשיבוא הרגע אני עוברת לגור בבית מלון לכמה שנים.. (כאמא לשלישיה אני לא מסוגלת להתמודד עם זה ששונאים אותי שלושה בו זמנית), רק לא תכננתי שהרגע יגיע כל כך מהר…
תודה לטבע ולאלוהים באותה הזדמנות, שברא את בנותיי כל כך שונות אחת מהשנייה.
כך שבינתיים המתקפה הגיעה רק מכיוון אחד…
כאמא ואישה הגיונית, עשיתי את המעשה היחידי שאפשר לעשות בסיטואציה כזאת, התחלתי לבכות…
אחרי שנרגעתי, הקשבתי לקול הפנימי הקטן שלי , שהזכיר לי, שציפיתי לבואו של יום זה, ואפילו הכנתי את עצמי למצב, כשלמדתי קורס בתיאוריות על גיל ההתבגרות
מחווה נעימה מצד ביתי, שהחליטה להפתיע אותי בארוחת בוקר מושקעת, ולאחר מכן לטייל עימי בקניון ולקנות לי מיוזמתה בלון עם הכיתוב "אני אוהבת אותך", החזירה אותי לספרים. (האופציה השנייה היתה לאשפז אותה על פיצול אישיות).
כל התיאוריות שחקרו את הנושא מסכימות על דבר אחד: "קודם כל תרגעי!", בשלב הבא קחי/קחו הרבה אוויר ותתיידדו עם החבר החדש שלכם- "גיל ההתבגרות", מכיוון שהוא פה להישאר עוד הרבה זמן…
אדלר לא דיבר על גיל ההתבגרות בצורה ספציפית, בגלל הסיבה הפשוטה שבזמנו גיל ההתבגרות פשוט לא היה קיים…
במאה שנים האחרונות בהם הפך הילד "ממבוגר קטן השותף בעול הפרנסה" (במקרה הטוב), או "כעול" (במקרה הגרוע), לאדם מרכזי במשפחה,נולד לו המונח גיל ההתבגרות.
גיל ההתבגרות היא תקופת הזמן המאפשרת לילד להסתכל על העולם עוד קצת, לקחת לעצמו פסק זמן לפני שהוא צולל לעולם המבוגרים. מכיוון ששנות הלימוד התארכו, ובמקרה של הארץ נוספו גם שנות צבא והילדים ממשיכים לגור תחת קורת גג הוריהם, הדרישות מהילד המתבגר הינם, לא עוד של ילד, אך עדיין לא כשל אדם מבוגר.
גם ההורים וגם הילדים נמצאים בתקופה של בלבול בה החוקים לפתע משתנים. הילד מסרב כבר להיכנס למסגרת הילדותית, וההורה עדיין אינו מוכן לקבלו כאדם בוגר.
זהו לעיתים רוב מקור הקושי והבסיס לחיכוכים.
חשוב לזכור, שבתקופה זאת בה הילד מבסס את העצמיות שלו, בונה את אישיותו והשקפותיו, הוא "בועט" בהורים ברצון לנפרדות ובו זמנית עדיין זקוק לקירבה ולאישורים. (ולכן לפעמים נראה כי הוא בעל פיצול אישיות).
בתקופה זאת המעגל החברתי המקיף אותו, הופך להיות מרכז חייו, והוא נזקק לו על מנת לצור נבדלות בתוך חברת השווים. זאת הסיבה לשיחות הטלפון הארוכות ולטריקת הדלתות בדרישת הפרטיות.
אם כך, אחרי הבנת עובדות אלו, ומעבר גל ההסטריה, נשאר פשוט להכיל את הילד. לתת לו את התחושה, שאנו מכבדים את רצונו לנבדלות, אך נהיה שם תמיד בשבילו, מהצד השני של הדלת, אם הוא רק יבקש. אין טעם להפוך את הסיטואציה, למלחמת כוחות מתישה, כי אף צד לא ינצח.
עדיף להפסיד בקרב ולנצח במלחמה. כלומר, וותרו לו בעניינים זניחים לטעמכם (כמו סגירת הדלת, צביעת השיער לירוק וכו'). אולם דרשו ממנו את החובות החלות על שינוי הסטטוס לבוגר, חובות לאחריות, חובות לתרומה למאמץ המשפחתי ועוד . הרבה הורים שוגים בכך שהם מאפשרים לילד את קבלת הזכויות של "מבוגר", ללא דרישת חובות "המבוגר" מה שמביא אח"כ לקשיים אחרים.
בכל מקרה מאחלת לכולם בהצלחה. אני באופן אישי, עוד לא זנחתי את חלום בית המלון….

מאת: גלי סילברמינס, מרפאה בעיסוק מוסמכת, מתמחה בהתפתחות הילד, בעלת מכון להתפתחות הילד והדרכות הורים.
סטודנטית במסלול להנחיית קבוצות הורים במכון אדלר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: