h1

פסח – פה שח: כיצד להמנע מביקורת ושיפוטיות? מאת: ד"ר אבי מרדלר

28/03/2012

אנו נמצאים לפני חג הפסח המאופיין בביעור חמץ. בכתבה זאת רציתי לדבר על ביעור חמץ הקשור לנטייה לשיפוטיות וביקורתיות הקיימת לא פעם אצל כל אחד מאיתנו.
נטייה זו קשורה במספר סיבות:
1. קיים מטבע הדברים הבדל ביחס שאנו נותנים לעצמנו, ליחס שאנו נותנים לזולת. שאני מאחר אני שופט את עצמי לפי הכוונות ולפי הנסיבות. אני יודע שלא הייתה בכוונתי לאחר, ואני יודע שהיו פקקים בדרך. כאשר האחר מאחר, אני שופט אותו לפי התוצאה. מתן נסיבות מקלות לעצמי ומחמירות לאחר, יוצרת מצב לא שוויוני הגורמת לעשיית דלגיטמציה לאחר ובעצם לראות בו אדם שמזלזל, לא אחראי, וכדומה.
2. הנטייה לשיפוטיות וביקורתיות קשורה גם לצורך שלנו לייצר וודאות מהירה כאשר אנו פוגשים אנשים שאיננו מכירים בפעם הראשונה. לא סתם נאמר המשפט: "כבדהו וחשדהו". המוח ההישרדותי שלנו פועל במטרה שהיא להגן על עצמנו מכאב. נטייה זו, תגרום להחמרה עם הזולת ובמקום לגשת אליו בגישה של כבדהו וחשדהו, הגישה ההישרדותית תהיה חשדהו וכבדהו. הנטייה תהיה לפסול את הזולת מתוך חשש ליצור איתו יחסי קרבה שעלולים להוביל בסופו של דבר לפגיעה. תופעה זו מוכרת היטב בעולמם של הפנויים פנויות. מהירות השיפוט המהיר במפגש הבליינד-דייט המסתכם במסקנה "שזה לא זה". קורה תוך מספר שניות. מחשבה זו היא מחשבה אוטומטית שבאה מתוך השרדות, והמלצתי, לנסות לשים בתוך המשפט סימן שאלה ולא סימן קריאה. סימן השאלה מאפשר מצד אחד, לתת לגיטמציה לספק ולהתבוננות ביקורתית, אך להשאר עם פתיחות בתוך הקשר כדי להוסיף עוד נתונים על אותו אדם, שרק לפני חמש דקות פגשנו אותו. היכולת להשאר במצב של ספק, מאפשר תהליך אקטיבי של למידה. אנו יודעים שהמוח מפסיק לחפש כאשר יש לו תשובה, והמוח ההשרדותי מייצר תשובה מיידית, כי הוא מונע מתוך פחד להפגע ולא מתוך עמדה של סקרנות.
3. יש אנשים שיש להם נטייה להיות שיפוטיים וביקורתיים כלפי עצמם. לא פעם כאשר אני הולך ליד מגרשי טניס, אני שומע הצהרות מלבבות בנוסח: "אידיוט", "מטומטם", "אתה אפס" וכדומה. בבירור מעמיק מתגלה לי שאנשים אלו אינם צועקים על היריב אלא על עצמם. הם נוזפים בעצמם שהם החטיאו, רצו לאט מדי ובעצם לא השיגו את התוצאה הרצויה. הנטייה לשיפוטיות וביקורתיות עצמית נובעת מנטייה פרפקציוניסטית שקשורה לרעיון שאני לא מספיק שווה אם התוצאה לא מושלמת.
לקראת פסח, כדאי שנזכור שאנו לא מושלמים, מצב המאפשר לנו להיות כל החיים בהשתלמות. חשיבה התפתחותית נשענת על הרעיון שמאפשר לנו ללמוד מטעויות כדי להגיע להתפתחות אופטימלית אך גם להנות מהדרך באופן זה שמאפשר לנו לקבל טעות כדבר בעל ערך שממנו אפשר ללמוד ולצמוח. המילה 'חמץ' והמילה 'צמח' הן בעלי אותן אותיות. כדאי שנייצר תשתית של יחסים עם עצמנו ועם הזולת הנשענת על כבוד הדדי, שיתוף, וראיית החיובי, כדי שנוכל לצמוח לבד וביחד.
חג שמח.
הכותב: ד"ר אבי מרדלר הוא פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומרצה בכיר ב "מכון אדלר" .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: