h1

כיצד נשלב בין סימון גבולות למתן חופש הבחירה? מאת: הדר קוגל

01/04/2012

השילוב בין גבולות ובחירה הינו טבעי וברור מאליו עפ"י הגישה האדלריאנית. על מנת להבהיר כיצד משלבים בין השניים עלי להסביר מעט על כל אחד מהמושגים לחוד- ואז לחבר. גבולות: תינוק נולד לתוהו ווהו של ריחות, צבעים, קולות וטעמים. הוא אינו מתמצא במרחב בעצמו ותלוי לגמרי במבוגרים המטפלים בו. תלות פיסית לאספקת אוכל, מזון וניקיון ותלות רגשית לאספקת אהבה וביטחון בסיסי, לעזור לו לפענח איך מתנהלים בעולם העמוס הזה, לתווך וללוות אותו בשלום לקראת צאתו לעצמאות. בשלב הינקות האם ו/או המטפל הבוגר הוא זה ששומר על הפעוט ושם לו גבולות ע"י עשייה אקטיבית: כשהתינוק מתקרב לשקע חשמל או לתנור דולק ההורה לוקח אותו משם בפעולה ברורה ועיקבית. בשלב הזה די ברור לנו ההורים שעל מנת להגן ולשמור על הילד- אנחנו חייבים להציב גבולות הנוגעים לבריאותם ולשמירה על שלומם.
אז איך ומתי מסתבכים ומתבלבלים? סביב גיל שנתיים הפעוט מגלה את רצונו החופשי שלא תמיד מותאם לצרכיו שלו ולרצון הוריו. את ההורים המתלוננים בשלב הזה על התנהגויות של "דווקא" אני מזמינה להתבונן אחרת על ההתנהגות וקודם כל, לפני שכועסים לפרש את ההתנגדות הזו כבדיקה לגיטימית של כוח וכאומץ לב להתנגד באקטיביות לסמכות הקובעת. אומץ זו תכונה נדרשת לכל אחד על מנת שיוכל לבנות לעצמו אישיות עצמאית ומתפקדת. אז מעתה אל תאמר: "הילד עושה לי דווקא" אמור: "הילד שלי מנסה למדוד להעריך את כוחו ולעמוד על דעתו". כמובן, שאין זאת אומרת שנסכים למה שהוא רוצה. נהפוך הוא. דרוש הורה יציב דיו על מנת להבין ולהכיל את ההתנגדות של הילד וחוסר שביעות רצונו במצבים שונים ויחד עם זאת לשמש כבלם ולא לוותר על גבולות חשובים. כי גבולות הם כמו תמרורי דרכים המאפשרים לנו לנוע בבטחה כדי שלא ניתקל זה בזה. החוקים והגבולות נועדו ראשית להגן על הילד. דוגמה: כשאנחנו שומרים על צחצוח שיניים קבוע (למרות התנגדות הפעוט) אנחנו מאפשרים לו שיניים בריאות וחוסכים ממנו הרבה כאב. דוגמה: כשאנחנו מרגילים ילד לישון במיטתו ולהירדם בעצמו אנחנו מאפשרים לו שנת לילה רצופה כדי לנוח, לגדול ולחלום… שנית חוקים וגבולות נועדו כדי להכין את הילד להשתלב בעולם תוך שמירה על עצמו והתחשבות בזולת. בחירה: אף ילד לא נולד בוחר. לגדל ילד שיהפוך למבוגר מודע וקשוב לרצונותיו, ועם זאת בעל יכולת לעמוד על שלו בטעם ולעיתים לוותר זוהי תוצאה טובה של תהליך ארוך המתחיל מבחירות קטנות ויומיומיות. דוגמה: בגיל שנתיים ילד יכול לבחור בין שתי אפשרויות של מזון או לבוש. דוגמה: ילד בן ארבע יכול לבחור תוכנית טלויזיה אחת שאהובה עליו במיוחד. מכיון שתחושת חופש הבחירה חיונית לפיתוח הערך העצמי של הילד עלינו ההורים מוטלת המשימה לאפשר לו לבחור לפי גילו ויכולותיו. לא להציף אותו בבחירות שאין לו את היכולת ו/או את המנדט להחליט. ילד בן שנה לא יבחר מתי מחליפים לו חיתול אחרת יסתובב מלוכלך ופצוע. ילד בן שנתיים לא יבחר לוותר על הגן. חשוב לזכור לאפשר בחירה מושכלת מאחר ועודף בחירות עלול להציף, לבלבל ולהביא לתוצאה הפוכה: ילד שצריך לבחור במקום הוריו, אין לו מבוגר לסמוך עליו וכך יקשה עליו לסמוך על עצמו. פרט נוסף ומרכזי בנושא הבחירה הוא ההבנה שלהורים אין שליטה על מצב הרוח של הילד. כלומר: ילד שנדרש להפסיק לשחק על מנת לצאת לגן לא בהכרח יהיה מרוצה וסביר שימחה בקול. זוהי נקודה מבלבלת מכיון שהיינו רוצים גם שהילד יבצע את שנאמר לו וגם שיחיה עם זה בטוב ויפגין פנים מחייכות. אם כולנו נלמד לכבד את הבחירה של הילד לא להיות מרוצה לעיתים ונוכל לומר לוף "אני מצטער שאתה לא מרוצה אבל לגן הולכים עכשיו" וגם להוסיף חיבוק, ילד כזה יחוש את חירות הבחירה כי הוריו מכבדים את תגובתו. אגב, סביר להניח שילד המרגיש מוכל ומובן, ויחד עם זאת הוריו לא מוותרים לו- ירגיש בטוח ויוכל עם הזמן לוותר יותר ויותר על הפרצוף החמוץ…
כדי שנקנח ביישום, את השילוב המנצח בין גבולות לחופש הבחירה אני בוחרת להביא דרך טיפול ב"מקרה מהחיים".
גיא בן החמש מסרב באופן קבוע להיפרד מהמשחקים בערב ולהיכנס למקלחת. בכל יום אמו המותשת "מנסה הכל" על מנת לזרז אותו: בקשות, איומים, שוחד והוא בשלו מורח את הזמן. סוף האירוע תמיד קבוע: גיא נגרר בכוח ובבכי. איך אפשר להתנהל אחרת תוך שילוב שני העקרונות: גבולות ובחירה?
1. גיבוש עמדות: שלא בנוכחות גיא, חשובה שההורים יבהירו לעצמם האם, מתי ולמה חשוב שגיא יתרחץ מדי יום.
2. שיתוף: לשתף את גיא ברציונל ובקושי: "בכל יום אני רואה שקשה לך להיפרד מהמשחקים שלך. חשוב לי שתתרחץ כי כל היום אספת לכלוך ולא בריא"…
3. התייעצות: "האם יש לך רעיון איך אפשר שתגיע בעצמך למקלחת"? (כאן מופעל עיקרון הבחירה שאם גיא יבחר את הדרך לביצוע, תהיה בידיו השליטה והאחריות) . אם יהיה רעיון הגיוני, כדאי וראוי לאמץ ואם לא ממשיכים לשלב הבא.
4. הודעה על דרכי הפעולה: "ברבע לשבע תצטרך להיפרד מהמשחקים ולהיכנס למקלחת. אשמח לעזור לך וללות אותך לשם. יהיה לי נעים אם שנינו נשתף פעולה"..
5. עקביות: אם גיא לא יבוא מרצונו ובזמן, אמו תגיע לקחתו בתקיפות אדיבה וללא צעקות ואיומים תיקח אותו למקלחת (שימו לב שהעשייה האקטיבית מחליפה את הצעקות והאיומים!)
6. בחירה: חשוב לשתול את המילה בחירה בתוך האירוע: "למקלחת צריך להיכנס, אבל רק אתה בוחר אם לבוא בשמחה או בבכי").
7. סיכום אירוע ועידוד: במקרה שהאירוע עבר חלק, חשוב לעודד ולומר כמה נעים היה. במידה שהאירוע עבר בקושי, חשוב לא פחות לעודד ולומר: "היה קשה אך לא נורא, אנחנו לומדים.. מחר תהיה לך הזדמנות לבחור יותר נעים". רצוי ומותר לקנח בחיבוק.
חג חירות שמח!!
מאת: הדר קוגל, יועצת זוגית ומשפחתית, מנחה בכירה במכון אדלר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: