h1

אביב הגיע פסח בא… מאת: רוית גוטמן

05/04/2012

למודי ניסיון מהשנים עברו, אנו מגיעים אליו אל החג ברגשות מעורבים. מחד, כמהים וצמאים לחופש, לבקרים רגועים ללא מאבקים על צחצוח השיניים ושאר התארגנויות, לזמן משפחה נטול התכתבויות, מאידך , הטעם המר שמותיר הזיכרון מהחג שעבר עם שלל הויכוחים ועוצמות העצבים , פתאום הכל יותר מידי- יותר מידי ארוחות, יותר מידי דודות, רווי מפגשים ופעילויות לילדים זמן מנוחה, אנו כלל לא מוצאים ואם כזה כבר מזדמן, ההמצאה האנושית הגדולה בכל הזמנים- "רגשות האשם" מיד מתעוררים.

חג הפסח, חג מיוחד הוא, לא רק בגלל ההכנות הרבות הכוללות ניקוי חיצוני כמו גם פנימי ,בית לצד נפש. כי אם, בגלל העובדה שפסח מציין את יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחרות. סביב פסח, מקבלת החירות ערך סימבולי רחב מימדים- חירות גופנית, פיזית וחירות הנפש. "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז" בעוד מצריים מסמלת את השעבוד הפיזי , מסמל 'עם לועז' את השעבוד הרוחני, תרבותי. וכשם שבני ישראל יצאו לחירות כך אנו, ההורים כיום יוצאים מההשתעבדות לעבודה, מאורח החיים התובעני, מקצב היום המטורף מהשגרה הסוחפת לחופשה אשר בסיומה גוף ונפש אמורות הן לצאת מחוזקות, מועצמות, שלוות ומתודלקות. אז מה, מדוע אנו שומעים מכל עבר קולות – "שיגמר! " וגם- "שיחזרו כבר לגן/לביה"ס" ו… " רחוק מתוק" מן סיסמאות כאלו ואחרות שמזמן לא מבטאות סלנג עכשווי, אלא , נאמרות כביטוי לקושי, להתשה, עייפות, לתחושה של חוסר אונים ובעיקר מחסור רב בכלים. כאלו שיאירו באור את הימים ויחשיכו את הלילות, שיכניסו הביתה פנימה את תחושות החום, האהבה, ויותירו מחוצה לו ,לנמל המבטחים שלנו, את תחושות הכעס, הניכור והמאבקים האינסופיים.
מדוע בעצם אנו מוצאים את עצמנו חוזרים אחרי חופשת חג כה ארוכה נטולי אנרגיות ולעיתים אף בתחושה אישית וזוגית קצת פחות נעימה?
התשובה טמונה איפה שהוא בין מרוץ החיים המטורף , הלוא הוא מעגל העבודה אשר בו אני רגיל לנהל את עצמי, היומן שלי ברור לי, שעות העבודה פחות או יותר ידועות מראש הנפשות הפועלות מוכרות לי על חזקותיהן וחולשותיהן, על בקשותיהן ודרישותיהן, התפקיד עצמו מוגדר ואליו אני מכוון- אני יודע מה מצופה ממני, מה עומד על הפרק, מתי אני אוכל את ארוחת הצהריים שלי ועם מי אני נפגש לשיחת ועידה , לבין משימת החיים הנעלה המתכנסת אל תוך מעגל הזוגיות והמשפחה. בל נטעה- גם שם התפקיד שלי כביכול ברור לי אך התמונה המטשטשת היא דווקא סביב המטרה. האחד רוצה לבלות את היום עם עיתונים, השני במנוחה, האחר עם חברים ויש את זה שמשווע לטיולים. וכל יציאה מהבית הופכת למסע מפרך ופוגשת אותנו מתנשפים ומתנשמים עוד טרם הפשלנו את השרוולים. תכופות, אנו מוצאים את עצמנו סביב השאלה האם המטרה משותפת לדיירי הקבע בביתנו, האם כזו , בכלל ישנה?

וברוח האביב הרענן, בואו נאוורר ונעשה קצת סדר גם בזה הבלגן.
• נפתח עם העצה הראשונה, לטפח את השיח בין אדריכלי המשפחה הלוא הם זוג ההורים שעל עמודי התווך שלהם תבנה המשפחה כולה, ערכים של שוויון כערך, כבוד לאחר וראייתו. תפרגנו לעצמכם אבא ואימא, בילוי משותף אשר בו תגדירו מטרות, תמפו את כל אותם המקומות בהם אתם אינכם מעוניינים להיות, ותגייסו מטרה כזו העונה על הצרכים של שניכם. משם השמים הם הגבול.
• אם בורכתם ובעבודה מצליח לכם, קחו את כל מה שאתם עושים שם ותכניסו אותו פנימה אל תוך הבית- תכנון מראש, התגייסות לשם מטרה משותפת, התייעצות, שיתוף, סיעור מוחות, צמצום העצמי למען האחר , כמו גם ,שמירה על קודי התנהגות מקובלים ומכבדים.
• ספונטניות היא לא מילה גסה, היא משדרת יכולת ליהנות מזרימה ורוגע, היא משדרת תחושה של ביטחון בעצמי. אני כילד יודע ומרגיש שהדברים בשליטה, שיש הורה אחראי בבית אחד כזה שבטוח בעצמו , סומך על עצמו ושהתנועה "המפתיעה" אינה מאיימת עליו.
• תכנון מוקדם מטבעו מצמצם את הספונטניות , יחד עם זאת הוא מבטיח לצידו שקט נפשי. הורים מספרים כי הם ממעטים לתכנן את ימי החג מראש. איפה מתארחים והיכן אוכלים- מהוות את הידיעה הוודאית היחידה. על פי רוב, הקימה בבוקר מלווה בתחושה לא מוסברת של חוסר סבלנות. מצד אחד אנחנו מבינים כי יום שלם בבית יהווה קרקע מדושנת למריבות וויכוחים, למריטת עצבים ומפעל שלם של בדיקת גבולות. מצד שני אנו אומרים "נקום ונראה מה יהיה" בפועל, הזמן עובר בעצלתיים הילדים מתחילים לאבד את זה ובלחץ שמטרתו "יציאה מהבית" אנו מקבלים את החלטות הכי לא נכונות לנו. כך שיום שהחל רגוע עלול להסתיים בתחושת החמצה גדולה.
• התייעצות – שיח שכולל פריסת אפשרויות ובחירה מתוכן. כן, גם הילדים שותפים בשיח זה.
• אל תוותרו על תיאום ציפיות- תאום צפיות היא פעולה של תיווך מציאות, תיאום הציפיות מספק מידע, קביעות וודאות,יוצר תחושת ביטחון אצל האחר המשמעותי לנו, היודע מה הולך לקרות " היום נלך לסרט, אח"כ.. ובהמשך.." או "היום אבא צריך זמן עבור עצמו, עבור עבודה, מה לדעתכם אתם יכולים לעשות בזמן הזה?" מומלץ לחשוב ביחד איתם, להציע רעיונות ולהסביר מה תהיה תגובתנו כאשר הם יפנו אלינו בזמן הזה- "כשאני אתפנה, אני אעזור לך". כלי זה נכון וחשוב כל יום.
• הכניסו זמן לבילוי עם עצמכם. פגישה שלכם אתכם.
• זכרו, חופשה ארוכה ,מעצם היותה כזו – שוברת שגרה. כל שינוי בחיינו , דורש הסתגלות מחודשת כמוכם, כך גם לילדיכם. גלו סבלנות , איפוק גם כלפיהם וגם כלפיכם עצמכם.
• שגרה מאפשרת ביטחון, יציאה משגרה מלמדת איזון. הקפידו על שילוב בין השניים. דוגמת האוכל- ילדינו רגילים לאכול בשעות המקובלות בגן, בחופש השעות משתנות וכאשר הגוף רגיל לאכול צהריים בשעה 11:30 סביב שעה זו, אנו עשויים לקבל ילד עצבני ולא תמיד יהיה בידינו לקשר את התנהגותו לרעב או לכל הרגל אחר. בעיתות כאלה מומלץ לעשות "זום אאוט" צאו לרגע מהסיטואציה, תבדקו את השעון תתבוננו מהצד ואולי אז תתבהר הסיבה להתנהגות לצד פתרונה.
• ביום יום, אנחנו מבלים שעות ארוכות בחברת עמיתים לעבודה, ילדינו מעבירים את זמנם בחברת חברים מהגן והצוות החינוכי בו, בחופשה יש לנו שעות רבות של ביחד, האחד עם השני. כיוון שאנו איננו רגילים לקילומטראג' כזה של שעות משותפות , אנו בקלות מאבדים את הסבלנות האחד לשני. מזמינה את כולנו, לנצל את החופשה, ולהעמיק את ההכרות עם האנשים הכי משמעותיים לנו.

מאת: רוית גוטמן– M.A family studies , מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר, אימא לארבעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: