h1

יום השואה מאת: רוית גוטמן

19/04/2012

משתפת אתכם בוידוי הבא:
"ללא ספק שתי הדקות הארוכות בחיי. ראשי מורכן מעט, מבטי אינו סר מהם. מפעם לפעם , מגניבים מבטם לעברי. אין להם ולו מושג מה מתרחש פנימה בתוך תוכי- הוריקן זו מילה שיכולה להיות הכי קרובה לסערת הרגשות המחשבות התהיות המשתוללות להן ורק בת קול אחת יכולה להרגיען, אותה זו שנתנה להן את האות להתפרץ כך שכמטה הקסם יינתן להן האות להפסק , קולה של צפירת הדומיה. כשזו תידום ישקטו לזמן מה כל אותן התהיות והדילמות המסעירות אותי בכל שנה ושנה מחדש."
אני רואה אותם, לבושים בחולצות לבנות . עבורם חולצה לבנה היא יום של חג, מפגש מלא בשירים, ציוריהם הצבעוניים
בצד תיאור קשיי החיים בגטו מציג האתר את גילויי האומץ, התושייה והיצירתיות של ילדי הגטו. אחד המסרים החשובים של האתר הוא שגם בזמנים של קושי ומצוקה היו מי שנאבקו על שמירת צלם האנוש ועל קיומה של חברה המבוססת על דאגה לזולת, על תרבות ועל רוחניות.
לספר או לא לספר זאת השאלה.
יום השואה מעלה שאלות רבות בקרב ילדים. בעיקר סביב שאלת ה"למה" ו"האם" למה זה קרה? האם לנו זה יכול לקרות?
אך לא רק הילדים שואלים שאלות ביום זה, כי אם גם המבוגרים, אנשי חינוך והורים כאחד מתלבטים באשר למידת שיתוף הילד אם בכלל, בזוועות השואה.
השבוע, נקראה בדרכי השיחה הבאה:
"כל שנה , אני עסוקה באותה השאלה מחדש, כמה ואיך לספר לילדים על השואה"
"אני מספרת"
"את לא חוששת? זה נראה לי גדול עליהם"
"זה גדול בכלל, אבל אני מאמינה שהילדים החיים במדינת ישראל צריכים לדעת את ההיסטוריה של המדינה"
"גם אני בסוף מוצאת את עצמי אומרת להם שמחר יום השואה והגבורה, ושאנחנו לובשים לבן..אבל הבטן מתהפכת לי"
הבטן מתהפכת, מי מאיתנו יכול להבין את השמדתם של שישה מליון גברים נשים וטף. אף לא אחד.

רוית גוטמן– M.A family studies מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר
אימא לארבעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: