h1

תיעול חוויות חיים שלנו למימוש אג'נדה הורית מאת: קלרה ריספלר

11/05/2012

קלרה ריספלר, מנהלת תכניות הדרכה בחברת אינטל ותלמידת מסלול במכון אדלר כותבת בהשראת הקורסים ומשלבת ידע מהתחום העסקי.

מנהלים מכירים בחשיבות בקביעת יעדים אסטרטגיים מתוך אג'נדה וערכים ברורים. במהלך לימודי באדלר אחת התובנות החשובות עבורי היא שככל שהאג'נדה ההורית שלנו תגובש ותחודד– נצליח להתמודד עם מצבים מגוונים שמעגל החיים מזמן לנו, ביתר בהירות. אם אנחנו חושבים 15 שנה קדימה – מה אנו מייחלים לילדנו? אדבר בשם עצמי ואומר שעבור שלושת בניי אני מייחלת בריאות כמובן וחוסן עם כישורי התמודדות. השאלה שמנחה אותי בהורות שלי, כיצד אוכל להכין אותם לחיים בצורה הטובה ביותר? מה התפקיד שלי בעניין?
הילדים המוצלחים ביותר יחוו וחווים קשיים – בין אם זה כשלוון במבחן, אי קבלה לקבוצת נבחרת בתחום נחשק, אי בחירה לתפקיד שרצו במחזה כיתתי, מריבה עם חבר או חברה- כל חוויה של דחיה, אכזבה, קושי או חוסר הערכה, הגורמים לנו באותו רגע כבני אדם המשתוקקים לקבלה ושייכות לערער את תחושת האישור לכך שאנו שווים. במיוחד בני נוער החווים את הקצה של טווח הרגשות, מסוגלים לקחת את תחושת הקושי לקצה של "שחור ולבן". מהו תפקידי, כיצד אוכל לנהוג היום, לא בתאוריה אלא במעשה- מעצם הדוגמה האישית שאני נותנת להם – בדרך בה אני מתמודדת עם מצבים מאתגרים בהם אני נתקלת בחיי שלי – לשמש מודלינג מועיל למה כדאי ומה לא כדאי לעשות, מה אפקטיבי ומה חוסם. מה המחיר שמשלמים בבחירות פחות מוצלחות והרווח שבתוצאות מקדמות?
לכל אחד מאתנו ההורים יש קשיים – לא קיבלנו עבודה או פרויקט שרצינו, אכזבות או דאגות כלכליות, חרדות בריאותיות של אדם יקר – וכן מצבי שינוי ואי ודאות בין אם בתחום התעסוקה, הבריאות, הקשרים החברתיים ועוד. במפגש שלי עם מצב מאתגר זה או אחר- אני מזכירה לעצמי כי זו הזדמנות פז להיות התסריטאית, הבמאית והשחקנית הראשית בסרט אותו אני יוצרת ובו ילדיי צופים- כיצד אמא מגיבה למצבים לא נוחים, המוציאים אותה מתחום הביטחון שלה? המערערים את בטחונה העצמי? כיצד אני מגיבה לבשורות לא נעימות? כיצד אני חוזרת משיחה מאתגרת? כיצד אני עולה חזרה לעגלה וממשיכה הלאה לאחר נפילה או מעידה?
כשאני מצליחה להסתכל על התמונה הגדולה יותר, מעבר לחוויה המידית של הקושי – אני מרגישה בשליחות, שכרגע, בשניה זו, אני מיישמת את האג'נדה ההורית שלי – בכך ילדיי אוגרים במוחם דרכי תגובה והתמודדות עם מצבים של אי ודאות ועמימות.
במה אתם מתמקדים לממש את האג'נדה ההורית שלכם?
אני בוחרת להתמקד בנקודות הבאות:
:
תקשורת – לא משנה באיזה גיל, תמיד אפשר וחשוב לדבר עם הילדים על קושי או שינוי אותם אנו חווים– לפרק אותו, לתאר ולשתף מה הוא בשבילנו רגשית, מה ההשפעה של העניין על חיינו. יש לנו נטייה טבעית ובריאה להגן על ילדינו –הרי זה מגיע מאינסטינקטים בסיסיים של הישרדות – אך לאור העתיד הצפוי בעולמנו – נשכיל כבר כעת לחזק את האופטימיות והביטחון שכה חיוניים בעולם שצפויים בו עוד הרבה שינויים בקצב מטורף. היכולת להכיל שינויים מתחילה מגיל צעיר – הם יכולים לראות אותנו מגיבים בגמישות, בהומור, אפילו בהנאה לתכניות שמשתנות, לשינויים שמעבר לשליטתנו. אנו מזמנים לילדנו הזדמנות להביט בנוף החיים מפרספקטיבה של אפשרויות – כך מתחילה תפיסת עולם המבוססת על חוסן וגמישות. עם הודעת שינוי משמעותי למשל בתחום התעסוקה, שוחחתי עם בני בן ה 9 שוחחתי על הדברים בהקשר של שינויים אותם הוא חווה, כדי שיוכל ליצור קשר רגשי ומנטלי למצב "אתה זוכר איך הרגשת כשעברת מגן חובה שאהבת לכיתה א?….. זה היה כיף אך גם מפחיד?" עם הגדולים יותר הרגשתי שנכון לשתף בשיח על מגמות תעסוקה בעולם הנהיה יותר ויותר תחרותי ושטוח, למעשה הגענו אפילו לניתוח מגמות כלכליות. אנו יודעים שיש לנו כאן הזדמנות לבחור בלמידה – שכן לא כל שינוי מוביל לצמיחה ולא כל תנועה מזיזה אותנו קדימה./

התמונה הגדולה -חשוב לתת מקום לשינוי, למצבים בלתי ברורים או חוסר ודאות בכלל, לשייך להם את ההשפעה שיש למה שמתרחש על חיינו. גם כשלא מבינים בדיוק, לנסות לשים את המילים סביב מה שקורה. לקשר את האירוע עם תיאור הרגשות, הצרכים שלא מקבלים מענה העשויים להביא למתיחות ועוד. ככל שיצליחו ילדינו להסביר לעצמם בעתיד מה קורה בתוכם לעצמם – כבר נתנו להם כלי חשוב. לא לבזבז את ההווה – כל מה שקורה לנו- מהווה רק חלק מ ה"כאן ועכשיו". החיים מתרחשים כל שניה – והופ עוד רגע חלף לבלי שוב. בואו נזכיר לעצמנו להמשיך ליהנות מקשרים עם אנשים שנותנים לנו אנרגיה (אני במפורש מגבילה את הקשר עם אלו שלוקחים לי אותה…)
ליצור מעגלים מגוונים בחיינו – למשל אני הכנסתי את לימודיי במכון אדלר (שנה הבאה פרקטיקום!) כעוד ערוץ להכיר אנשים נפלאים, להתפתח ולהיחשף לעולם עשיר. חשוב גם בשעות משבר וקושי ומעברים – לנסות להיפתח ולהתעניין בנעשה סביבי בעולם, בקריאת ספרים
וצפייה בסרטים, הליכה והרגעות מנטלית בכלל בכל דרך שהיא. הרעיון הוא לאמץ חיוביות, לא להתעלם או לברוח מהשינוי. שמירה על השגרה – זו חשובה לא רק לילדנו אלא גם לנו. שימור הרגלי חיים שעושים לנו טוב, צעידת בוקר, ארוחות משפחתיות, בילוי אהוב- לקראת הפסח מזדמנות לנו חוויות לא מעטות עם הפריחה שהאביב מביאה עמה- אנו מראים לילדים שאנו נהנים לשמור על איזון. בן זנדר, מנצח התזמורת הסימפונית של ניו יורק בספרו הנפלא אומנות האפשרויות אומר בחוק מספר 6 שלו " אל תיקח את עצמך כל כך ברצינות". נכון, אז יש קושי, אך זה לא אמור להשתלט על כל החיים לאורך זמן, זה רק חלק מן הסיפור.

דמעות מתקבלות בברכה – אך לא להפוך אותן לחגיגה – כשאנו עומדים בפני שינוי גדול המציב בפנינו אתגר להתמודד עם היבטים שונים בחיינו – חשוב שנרגיש את ההשפעה רגשית ולתת לו את הביטוי המתאים לנו. יכול להיות מפתה
להפוך את הקושי למרכזי – אז אני נותנת לעצמי מינון – בוקר בו אני יכולה לשרוץ ולראות סרט אחר סרט, או לגמוע ספרים זה אחר זה – אך למחרת אני מקימה את עצמי, עולה על העגלה וממשיכה שוב. הילדים רואים איך אני ממשיכה הלאה, כיצד אני מגיבה – מותר לנו לעשות הפסקה, למסגר את זה כאתנחתא – ואז ממשיכים בעולם האמיתי. לחלוק עם ילדינו טעויות שעשינו, מצבים פחות "יפים" או מרשימים בהם אנחנו במיטבנו נותן להם מודלינג חשוב. גם אם אנחנו הולכים צעד אחורה לכאורה, או נחים בצד הדרך – אין זה אומר שלא נתקדם אחר כך שניים בקפיצה במסלול שקבענו לעצמנו. במיוחד בזמנים אלו של מרוץ אחר יעדים אגרסיביים, במיוחד חשובה הלגיטימציה שאנו מעניקים לעצמנו להרפות ולא להתאמץ כל דקה ודקה

אהבה – הדבר החשוב ביותר עבור ילדינו הוא כי נאהב את עצמנו. רק אז נוכל להראות להם כמה אנו מוקירים אותם, מהו המקום המרכזי שבו הם ממוקמים בליבנו. מי שריק בפנים, שחוק ועייף – איזו יכולת נתינה תהיה לו? כל אחד מאיתנו – כן, גם אנו ההורים, יחיד ומיוחד. כמו שמלמדים אותנו כמנחי קבוצות הורים לעתיד –ההורה הוא הלקוח שלנו – בואו נתייחס אל עצמנו כלקוח שלנו – נדגיש את החוזקות, נעניק לעצמנו מתנה מפרגנת ומעודדת. אני נותנת לעצמי טיפולי רפלקסולוגיה אצל נטשה – תבחרו אתם מה עובד בשבילכם.

הכותבת: קלרה ריספלר – מאמנת אישית ועסקית, תלמידת מכון אדלר במסלול הנחיית הורים

2 תגובות

  1. מאז כתבתי שורות אלו השינוי עבר בהצלחה. תפקיד נגמר, תפקיד חדש התחיל, גם כן באינטל. הילדים ראו אותי עוברת את המעגליות של הלם, כעס, עלבון,עם התאוששות, ראיית ההזדמנות ולקיחת אחריות על השלבים הבאים. מותר לנו ליפול מהעגלה- מראים להם איך אנחנו מתאוששים, אוספים עצמנו וממשיכים הלאה. הכוח להיות בלתי מושלם, האומץ להביט בפחד ובחוסר הבטחון ויחד איתם, לסלול את דרך ההמשך קדימה.


  2. אני חושב שדווקא הרפלקסולוגיה עם הפטיש (שהרי אלו הן הבדיקות), עוזרת הכי הרבה בבדיקות בהאם יש תגובה בברך או לאו.
    אני טוען כבר הרבה זמן כי רפלקסולוגיה תורמת גם לאלו הבריאים כי זה עוזר בתגובות מהירות במיוחד לאלו המתאמנים באומנויות לחימה.



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: