h1

ילדים ודמיון מאת: רוית גוטמן

20/05/2012

יש לי ידיד, ושמו טינטן
והוא קטן, קטון קטן,
והוא קטן מאוד, מאוד,
והוא שלי, והוא – בסוד.
אך הוא ישן במיטתי
והוא אוכל מצלחתי,
והוא תמיד, תמיד איתי –
ידידי טינטן.
מי מאיתנו ההורים, לא זוכר את הפעם הראשונה , בה הוא מצא את עצמו , עומד בהשתהות ובפליאה מול סיפור דמיוני משהו של ילדו הפעוט.
"תספר לי שוב, ממי, לא הייתי מספיק קשוב.." אני אומר, ובטוח כי בהאזנה שנייה אשמע סיפור ‘קצת הרבה’ אחר. אך הקטנצ'יק הזה מגלה כי טמונות בו תכונות חשובות של דיוק ועקביות, וחוזר על המצאת המאה באדיקות רבה. "מעניין.." אני שומע את עצמי אומר "אתה בטוח שזה מה שקרה?" הפעוט, פותח זוג עיניים עגולות, מבטי ההשתהות והפליאה ,שייכים עכשיו לו עצמו , כאילו אומרים "ברור אבא , מה נסגר איתך?!"
החוויה הראשונית הזו מותירה אותי, מעט משועשע, ודאי וודאי הרבה יותר מוטרד- האם זה שקר? האם זו הפלגה תקינה בעולם של דמיון, האם קרה דבר מה שפספסתי ומאיפה הגוזל הזה קיבל כאלה רעיונות? מתי אדע שזה מוזגם מידי ומה אני אמור לענות לו לילד? "כן ,נשמע הגיוני", או שמא "תפסיק להמציא דברים, אחרת איך אדע למה להאמין לך?"
מענה לשאלות אלו, יתקבל מתוך הבנת עולם הדמיון של הילד.
עולם הדמיון של הילדים מפותח מאד בגילאים שבין שנתיים לשבע שנים. בשנים אלו, לדמיון תפקיד משמעותי במענה על קונפליקטים , דילמות לא פתורות, פחדים ותסכולים שהמציאות איתה מתמודד הילד מתקשה לספק לו מענה מניח את הדעת הן בגלל יכולותיו הקונטיביות ,יכולת ההבנה ומאגרי הידע הלוקים בחסר מפאת גילו הצעיר.
הדמיון והיצירתיות, מאפשרים לילד לפתח ולשכלל כישורים חברתיים, חשיבה מדעית וסיבתית, מהווים פורקן רגשי, תחושה של מימוש עצמי, יכולת לגעת בפנטזיה ואף להפגת הבדידות בעזרתו האדיבה של חבר דמיוני כזה או אחר.
אז איך עלינו להגיב? על מנת שלא לדכא את התפתחות הדמיון והיצירתיות של הילד, עלינו ההורים לשתף עימם פעולה , במידת הסבירות וההיגיון הנראים לנו, נהיה קשובים לעצמנו עד הנקודה שמתאימה ונכונה לנו. אני מזמינה לשאול את הילד שאלות פתוחות, להגיב במשפטים כמו "נשמע מעניין.." / "אתה רוצה לספר לי עוד?"/ "מאיפה קיבלת את הרעיון?"/ "איך נראית המפלצת שלך?" וכו'
אני מציעה לכם ההורים, לתת הכרה לדמיון העשיר של ילדיכם, להימנע מלבטל תיאורים וסיפורים שנתפסים בעיניכם כלא הגיוניים או דמיוניים בתגובות כמו "תפסיק לבלבל את המוח.."
במקביל מזמינה בחום לעזור לילדיכם לפתח ולהעשיר את הדמיון. להלן מספר דרכים ישימות:

• "הענן הזה מזכיר לי…"- בנסיעה ברכב,בטיול רגלי, בחזרה מהגן, תנצלו את הרגע להרים את העיניים מהאדמה, להתבונן אל על לשמים, ולשחק את משחק העננים.
• "העלה הזה מזכיר לי…"- נצלו את עונת הסתיו, לאיסוף עלי שלכת, התעמקות בהם יכולה לחשוף צורות מרהיבות של עלים, בדמויות ,בצורות בגוונים שונים ואף משעשעים.
• "לאן צועדת הנמלה…?"- אחה"צ בדרך לגינה, קחו לכם עוד רגע זמן , התעכבו על אותם אלו שהכי פחות כואב לנו ‘לדרוך’ עליהן, ושחקו את המשחק- "אני מנחש שהנמלה הולכת ל…" משחק שמעלה חיוך על הפנים, תענוג גדול לשמוע את הרעיונות של הצעירים.
• "לפעמים משאלות מתגשמות" ואם לא מגשימים לכם אותן, גלו יוזמה ויצירתיות ותגרמו להם לקרות- פעם, סיפר לי איש יקר, שבילדותו לא היו לו מכוניות צעצוע קטנות, בהן לבו כה חשק. אז הוא מצא פתרון, הוא לקח מסבתו אטבי כביסה, ושיחק עמם כאילו היו מכוניות. שבו עם ילדיכם, ותלמדו אותם "לצאת מהקופסא" לעולם שבו אפשר לגעת בשמים.
• דמיון מודרך- הפלגה בדמיון אל מחוזות רחוקים אך בהחלט מושגים , עשויה להיות חוויה מיוחדת להורים ולילדים כאחד, צאו עימם למסע שכזה לפני השנה, בערב שלפני בחינה, הופעה חשובה , כאב בטן או סתם כי מתחשק ל"צאת" מהבית אך להישאר בטרנינג. ישנם ספרים רבים שמנחים את ההורים איך להעביר לילדים דמיון מודרך, קלטות דיסקים ועוד.
• ליצור עם אוכל – במיה: לבמיה יש קצה, שאם מורידים אותו עם סכין , ניתן להדביק אותו על נייר. בכל מיני צורות ואסוציאציות. פסטות יבשות שפג תוקפן , גם הן ,יכולות להוות בסיס נפלא ליצירות , כגון שרשראות, צמידים, עגילים, לצביעה עם גועש.
• עולם של נסיכות וגיבורים- שוחחו עם ילדיכם על הדמויות אותם הם מעריצים, תפתחו שיחה על מה הנסיכה עושה, איך היא מסתדרת בארמון ללא חברים, על מי מגן האביר וכו..
• חדות החושים- שמיעה , ראיה, מגע. שחקו עם הילד חדדו ותגרו אותו להפעיל ולהשתמש בחושיו. הפעלת החושים תוך כדי התבוננות בפרח- " מה עוד אני רואה בפרח מלבד עלי כותרת וגבעול.." /"אני שומע .." / תוך כדי עצימת עיניים- "אני חש שהדף מחוספס.."
• " אבא, צייר לי ציור.." ילדנו רק מחכים שנשב עימם לפעילויות משותפות. אם "על הדרך" אפשר לקחת מהן עוד משהו אז מה טוב- קחו דף חלק. תשרטטו בקצהו קו עיגול, צורה או סתם שרבוט. קפלו את חלקו זה של הדף כך שיסתיר את הציור והשאירו קטע קטן מאד חשוף. תבקשו מילדיכם להמשיך את הקו , מבלי להראות לכם את שלו, קפלו את שלו ותמשיכו אתם וכך הלאה. לסיום, פתחו את הציור המשותף ותנסו לתאר את אשר אתם רואים, תחת שימוש בדמיון ובאסוציאציות
• תפקידנו כהורים וכמחנכים הוא ללמד את ילדינו, יחד עם זאת ישנן דרכים רבות להעברת הידע , בהן הילד פסיבי.- הקראת סיפור, תיאור, הסבר, וישנן דרכים בהן הילד אקטיבי, סקרן, שואל, עונה ומתוך דיון אנו מגיעים ללמידה "אמא למה האור הירוק באוטו מתקתק ומהבהב.." תשובה- " איך אני יודעת כשאתה עייף,? "אני בוכה, אני אומר, אני רב.." "האוטו שלנו יכול לדבר? כיוון שכך הדרך של האוטו לדבר עם אוטו אחר על הכביש היא דרך האיתות, המסמן כי כעת אנו פונים ימינה" " לאן לדעתך הרכב לפנינו פונה?" וכך הלאה.
הכותבת רוית גוטמן
M.A family studies
מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר
אימא לארבעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: