h1

שתיים, שלוש, הקשב! מאת: טל וינקלר

30/05/2012

"אמרתי לאמא: "עצוב לי!" / "לך תשקה את העציצים" אמא אמרה / השקיתי ולא עזר /והעצב לא עבר
אמרתי לאבא: "עצוב לי!" / "אז תשיר שירים", אבא אמר / שרתי ולא עזר / העצב לא עבר
אמרתי לסבא: "עצוב לי!" / סבא ליטף לי את הצוואר / "ספר מה קרה, אל תחסיר דבר" / והעצב עבר"

מילים אלו, הלקוחות מהשיר הנפלא "כשעצוב לי" של שלומית אברמסון, ממחישות באופן מדויק את מהותה ועוצמתה של ההקשבה. והרי אני מסבירה….

ההגדרה במילון למילה הקשבה היא: "האזנה, שמיעה מכוונת, נכונות לשמוע"
הקשבה בהורות אם כן (במקרה הזה, השכיל לעשות זאת הסבא), לא מסתפקת בשמיעה בלבד כי אם בתשומת לב מכוונת לצורך שהילד מבטא בהתנהגותו המילולית או הלא מילולית.

נשאלת השאלה מדוע מיחסים כל כך הרבה חשיבות ומשמעות להקשבה בכלל ולהקשבה בהורות בפרט?
חשבו, לצורך העניין, על עצמכם. איך אתם מרגישים כשמישהו מקשיב לכם? באמת מקשיב לכם. דהיינו, הקשבה מכוונת, נקייה משיפוטיות והתנשאות. הקשבה אמפאתית המשדרת לאו דווקא הסכמה כי אם הבנה, קבלה, התעניינות ויותר מכול – הכרה ברגשות שלכם?
תודו שתחושת הערך שלכם עולה באחת, כמו גם תחושות של שחרור, עידוד והקלה.

ילדינו, אמנם בני אדם קצרים יותר אך שווי ערך לנו, זקוקים לחוויית הקשבה דומה לשלנו.
מתפקידו ומאחריותו של ההורה לתקשר עם ילדו ולעזור לו לפתח תחושת ערך גבוהה המבוססת על הדדיות, שיתוף פעולה והתחשבות בזולת.
במובן זה, הקשבה היא בבחינת כלי רב עוצמתי העומד לרשותו של ההורה. בכוחה לטפח אצל הילד את ההרגשה שהוא שווה באמת, שדבריו, מחשבותיו, רגשותיו ראויים ושהוא אינו לבד בעולם.
עצם ההקשבה, בלי צורך בעצות ובדיבורים מיותרים, יכולה לסייע לילד להשתחרר ממצוקות או להתעודד מהישגים. היא מאפשרת להורה להכיר את ילדו יותר מקרוב, להבין את עולמו הסובייקטיבי ואת דרך חשיבתו.
כמו כן, הקשבה בהורות מעודדת ביטוי לגיטימי של רגשות ומחשבות פחות נעימים אצל הילדים.
במקרה של הילד בשיר – עצוב לו. הוריו נידבו מייד עצות כדי להעביר כמה שיותר מהר את הרגש "השלילי" הזה ואילו הסב הכיר ברגש מבלי להיבהל והפלא ופלא, רק אז העצב עבר…
בסופו של דבר – הקשבה מיטיבה של הורים מהווה עבור הילד מודל להקשבה הדדית שלו כלפי הוריו וזולתו.

אנחנו ההורים, הרי מעוניינים לצייד את ילדינו בכלים שיאפשרו להם להגביר את הדימוי העצמי שלהם. אז מה מקשה עלינו כל כך להקשיב להם?
חוסר מודעות עצמית, חוסר סבלנות, חוסר בזמן פנוי, עמדת מחנך / מטיף – קשה להורים להאמין שהאזנה בלבד, ללא דיבורים, יעוץ והכוונה, יכולה לסייע לילדיהם. הם מרגישים צורך לעשות משהו אקטיבי על מנת לעזור לילדיהם.
קשה במיוחד להורים להקשיב לילדיהם בגלל המעורבות הרגשית הגבוהה מלכתחילה שלהם, לעתים הם מוצפים ברגשי אשמה – "אם הילד עצוב, איפה נכשלתי? "
קשה לנו להקשיב כשאנו עסוקים בעצמנו, מוטרדים, כשילדינו משקרים, כשאנו רוצים "לתקתק" ושיהיה שקט.
חשוב לבדוק על מי אנחנו ממוקדים בהקשבה – בצורך שלנו או של ילדינו?

חשוב לא פחות, שכהורים, ניתן את הדעת גם על מה שמקשה על ילדינו להקשיב לנו.
לעתים ילדינו מרוכזים בדברים אחרים ואינם פנויים, או שהם חוששים שזו תהייה הטפת מוסר, ציווי כלשהו – ללכת להתקלח, לאכול או, לא עלינו,לישון!
לעתים ילדינו חוששים שנכעס אם יספרו משהו לא נעים שקרה להם, נחסמים אם מתקנים להם את העברית תוך כדי, שופטים ומעבירים עליהם ביקורת במקום להעריך את עצם השיתוף שלהם וכאמור, מנדבים מיד עצות ופתרונות, כשלמעשה רק רצו שנקשיב.

דוגמה – יוסי בן העשר, חוזר מביה"ס ומספר להוריו שהמורה הכשילה אותו בבחינה בחשבון כיוון שתפסה אותו מעתיק.
איך רובנו היינו מגיבים? (כנות בבקשה….)
יכול להיות שהגבתם בכעס, שנפלטו לכם באוטומט אמירות כמו : "מגיע לך!", "מה חשבת לעצמך?", "מה כל כך קשה ללמוד למבחן ולהגיע מוכן?"…
מה לדעתכם ילד לומד מתגובה בסגנון הזה?
בשורה התחתונה, הילדים כמונו, נחסמים מביקורת, משיפוטיות, זלזול והטפת מוסר. הדברים האלה פוגעים בדימוי העצמי שלהם ומונעים מהם לשתף להבא. יתכן ויעדיפו מעתה, להעלים או אפילו לשקר כדי להימנע מעימות.
איך, אם כן, מומלץ להגיב במקרה כזה?
לחשוב על החזון ההורי והמטרה החינוכית שלנו. מאחר ואנו מעוניינים שילדנו יגדל להיות אדם ישר, כנה, חשוב שנעודד אותו על היושר והכנות שלו בכך שסיפר לנו משהו לא נעים על עצמו. לשאול את הילד איך הרגיש כשזה קרה. לשקף לו שאנחנו מבינים שזה לא נעים. לשאול אם זקוק לעזרה בחשבון? מה הוא מציע לפעם הבאה?

יש לקחת בחשבון שמאחר ויש שונות בין ילדינו, תהייה גם שונות באופן בו כל אחד ירצה שיקשיבו לו. יחד עם זאת, יש מכנה משותף לגבי מעודדי הקשבה ומכשילי הקשבה.
הקשבה היא ללא ספק מיומנות הניתנת לרכישה ועל מנת לשפר את מיומנות ההקשבה שלנו בהורות:
עלינו לפנות לכך זמן, הן פיזי והן רגשי. עלינו ליצור תנאי סביבה מתאימים להקשבה (נטרול רעשים).
הבנה, ניתן להשיג על ידי שיקוף – לעצור בעדינות את הילד/ה ולומר: "סליחה חמוד/ה שאני עוצר אותך. אני רוצה להיות בטוח שהבנתי אותך עד עכשיו. את/ה בעצם אומר/ת ש….
שיקוף נותן תחושה של התכוונות לדובר ורצון אמיתי להבין ולהכיל.
כאמור, לא לתת עצות ולזכור שהילד במרכז ולא אנחנו. ניתן ממקום מכבד לשאול את הילד למה הוא זקוק מאיתנו? אם הוא עדיין במצוקה ומעוניין בעצתנו, רצוי להציע לו חלופות שמהן יבחר.
במידה ואנחנו עסוקים ולא פנויים להקשבה, עדיף ממקום של כבוד הדדי לומר לילד שכרגע אנחנו לא פנויים ולהתחייב על זמן שבו כן נהייה, ולעמוד בכך. לילד שעדיין אין תפיסת מושג הזמן, משתמשים בנקודות ציון (כשאסיים להכין לשי את החביתה…)

בספרה (המומלץ) "הקשיבו לי רגע" כותבת חלי ברק:"כתבתי את הספר כי היה חשוב לי להיות פה לכל הילדים האלה, שעושים צרות….מהניסיון למדתי, שדווקא הילדים האלה מגיבים נפלא כשמקשיבים להם"
ואני מוסיפה – מי לא?
בהצלחה!!!

מאת: טל וינקלר, אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.

התפרסם במקומון "אבן שוהם"

One comment

  1. מקסים!



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: