h1

המדריך: איך מתכוננים לקניות עם הילדים מאת: רוית גוטמן

11/06/2012

כל כך קל לצאת מתוסכל מביקור עם הילדים במרכז קניות. רוית גוטמן, מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר, מציעה מספר טיפים לקראת האתגר הגדול!

"זו הפעם האחרונה שהילדים באים איתי לקניות" סיפרה לי אם לשלושה ילדים "בכל פעם שאני נכנסת למרכז קניות, אני שומעת את עצמי מאיימת על הילדים, זהו אני לא לוקחת אותם יותר. הם מנג'סים, רבים ודורשים, לא יודעים לשמוע לא,כפויי טובה אני קונה להם ואז – למה לו ככה ולי ככה. כל הזמן מתחשבנים. די שיישארו בבית וזהו, מבטיחים ולא מקיימים הם לא מסוגלים לראות משהו בלי לבקש שאקנה להם אותו , גם אם זה הדבר הכי שטותי שבעולם."
"אני לא יודע אם זה אומץ או טיפשות להיכנס עם ילדים למרכז קניות." אמר הורה נוסף שהצטרף לשיחה, "עבורי זה ממש עונש. ותמיד כולם יוצאים מתוסכלים ולא מרוצים גם הקטנים וגם הגדולים. כך שאני ממש מרגיש טיפש- הנה שוב נפלתי בפח של עצמי"
האם מחויב במציאות שהורים יסתובבו עם תחושות כאלו? של החמצה, תסכול, אכזבה, כעס, עייפות או תשישות- בכל פעם שמזדמן ביקור בקניון? התשובה היא חד משמעית- ממש לא.

“נתחיל הורים מבראשית
כי כך מתחילים תמיד
בקריאה מתחילים מאלף בית
בשירה מתחילים מדו רה מי “. (שיעור זימרה מיקי קם..)
ובהורות מתחילים מהחזון, מהמטרה
אם המטרה שלנו היא מערכת יחסים טובה מכבדת ונעימה עם ילדינו, אחת כזו הנשענת על בסיס של כבוד הדדי, שיתוף, תחושת ערך ומשמעות, הרי שחוויות כגון אלו שעלו קודם לכן בתיאוריי ההורים , לא תקדמנה אותנו אל עבר הגשמת החזון ההורי שלנו.
• בשלב הבא, נעצור ונשאל את עצמנו את השאלה- מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהאווירה סביב הרכישות לקראת החג, תישמר לכולנו כזיכרון של חוויה מתוקה. התשובה מסתתרת בתוך השאלה . אנחנו ניקח אחריות על עצמנו, על העברת המידע, על תיאום הציפיות, על כל ההכנות שלפני. וכן, אנחנו בהחלט זקוקים להכנות . זאת מעצם העובדה שילדינו גדלים להיות אנשים עצמאיים עם רצונות וזה לגמרי בסדר לרצות.
• הקדימו את "השיח שלפני" עם ילדיכם, בהתכנסות אחת לרגע עם עצמכם, תנסו להיזכר בכם, כאשר אתם נמצאים בחנות גאדג'ט , או נעליים, או פריטים אחרים שאתם כה אוהבים. האם אתם מכירים את התחושה שאומרת "הלוואי ויכולתי לבלוע את החנות" כן , זו אכן ההרגשה גם של הקטנטנים.
• עצם האמירה "אני לא לוקחת אותם איתי יותר" מעוררת קונוטציה של פסיביות. אתם באים איתי , משתרכים אחרי. הורים יקרים, בואו ננסה את – "אנחנו הולכים ביחד", כאשר בזו החוויה הילד מרגיש אקטיבי, תחושה שעשויה לעורר בקרבו צורך לתרום ולשתף פעולה.
• מתוך הבנה זו, עולה כי, אנחנו איננו לוקחים איתנו למסע הקניות עוד תיק , אלא כוח עזר- כזה החושב, יוזם, מארגן. בואו נעביר להם את התחושה כי הם רצויים וחשובים לנו בחוויה.
• להציע לילדינו תפקידים. מסגרות אחריות, האחד אחראי על בחירת מתנה לסבתא האחר לאבא, עוד אחד על ברכה ונייר עטיפה… מתייעצים זה עם זה, חושבים יחדיו.
• נוותר על הליכה תחת לחץ של זמן. לילדים שלנו יש קצב אחר, במידה ואנו הולכים יחדיו יש להתחשב בכולנו ולכן נפנה לקניות זמן, יותר זמן.
• לא נוותר על תיאום ציפיות. לשם מה אנו הולכים, מה אנו מחפשים, באיזה תקציב, האם אני מאפשרת לרכוש דבר מה לעצמם.
• אם לילדינו יש חיסכון או דמי כיס, זו הזדמנות נפלאה להיות לו למלווים ברכישות הראשונות שלו, לאפשר לו את חווית הבחירה, הויתור, סדר העדיפויות, ההבנה שאי אפשר לבלוע את העולם, שסכום הכסף שבידינו מחייב אותנו לבחור מה אנו רוצים אל מול מה נחוץ .
• בין אם בחרתם בברכה אישית או קנויה, הציעו לילדיכם לצייר ציור, להוסיף מספר מילים בעצמו, ולצרפם למתנה. מחווה שתמיד הופכת את המתנה לאישית ומיוחדת ביותר.
• ולסיום, בהנחה שהחלטנו ללכת יחדיו לקניות לקראת החג, או לביקור בקניון, ואנו עומדים בפני השאלה , האם לקנות לו לילד שלנו שי צנוע או מתנה. אני מזמינה אתכם , להתייחס למתנה מתוך רצון להעניק לילד שלנו את הדבר ולא כשכר או פרס בעקבות התנהגות טובה- " היית ילד טוב והתנהגת יפה בקניון", אז הנה אני קונה לך. אלא, אני קונה לך כי אני רוצה, כי נכון לי או מתאים לי כי מתחשק לי או כי אתה מבקש.

מאת: רוית גוטמן, מנחת הורים מוסמכת במכון אדלר, אימא לארבעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: