"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

למה חשוב שהורים יציגו גבולות לילדים?

תשובה:

תחושת השייכות היא הצורך הבסיסי המניע את הילד להתפתחות.
ילד צריך להרגיש חשוב, משמעותי ובעל ערך.
מילוי הצרכים מאפשר השתתפות במשפחה ממקום של בטחון, המאפשר צמיחה.
תפקידנו כהורים להיות מורי הדרך של הילדים, לעזור להם לפסוע בבטחה בשבילי החיים.
ילד גדל ומתפתח במסגרות חברתיות.
גבולות פירושם הגדרת מסגרת.
ילדים זקוקים לגבולות למען בריאותם הנפשית/חיי נפש בריאים. וכדי שיוכלו לנוע בחופשיות במרחב מוגן.
גבולות מסייעים לילדים לגדול ולצמוח בביטחון, להיות במיטבם ולהתמקד/להתפנות למילוי משימות החיים.
להתקדם ולהגשים את עצמם מתוך שביעות רצון והנאה.
התעניינות והתחשבות בזכויות ובצרכים של הזולת.
הגבולות אם כך, מאמנים את הילד למועילות ותרומה.  מעניקים לו תחושה של יכולת/מסוגלות לפעול, לתת ,לעזור וליצור במקום בטוח.
גבולות מבססים בקרבו את המוכנות להשתלבות חברתית תקינה במעגלי החיים.
מפתחים בילד את היכולת לקבל סמכות.

עינת גבע יועצת משפחתית מורה ומדריכה במכון אדלר.

 

תגובה נוספת: למה בעצם חשוב שהורים יציגו גבולות לילדים?

ועוד דבר …
ההורים הם הארכיטקטים של המשפחה תפקידם להעביר את הערכים ולהציב גבולות כדי שהילדים יגדלו בריאים בנפשם ויוכלו למצות את הפוטנציאל הטמון בהם ולהשתלב בחברה תוך מילוי משימות החיים בחדוות עשייה שתסב להם אושר וסיפוק.
הגבולות יוצרים מרחב תנועה, נוטעים הרגשת בטחון ומסבים תחושת סדר פנימי שממנו צומחת החירות הרגשית.
מקנים בטחון בהורה כדמות מגנה. הילד מרגיש שיש לו הורים שאפשר לסמוך עליהם
גבולות מאמנים את הילד לאיפוק.

ילדים זקוקים לגבולות שיעזרו להם להתמצאות, גבולות הם המפתח להקניית תחושת בטחון.

כדי לאפשר את קיומה של תחושת השייכות עלינו להציב גבולות שקולים יציבים ברורים ועקביים מעמדה החלטית/ נחושה של מנהיגות .
יצירת מסגרת של גבולות בטוחים הם מפתח לאווירה הרמונית, המטפחת קשר המשדר לילד הרגשה שהוא רצוי .
הגבולות מבנים מערכת של יחסי גומלין המבוססים על שיתוף פעולה מבחירה ומרצון.
מפתח את יכולת החשיבה החופשית והיצירתית.
ומהווים תשתית לקשר.

בבית בו להורים יש גבולות בהירים וברורים לילד קל לכבד אותם.

כשהסדר נקבע הילדים חשים בדבר ויודעים כיצד לפעול במסגרתו. המשפחה מתפקדת ביעילות. מראה לילד שהוא מסוגל ויכול.
מאפשר לילד להיכנס לתלם. במקום בטוח, באווירה נינוחה, שלווה ותחושת חופש לפעול בתחום הידוע לי. מפתח לאחריות.
תפקידנו כהורים ליצור בבית את האווירה ולבנות יחסים שיאפשרו לילד להרגיש במיטבו שיש לו מקום בטוח,שהוא רצוי מקובל ומוערך.
הקשר עם הילדים מתבטא בהתייחסות ייחודית: משוב מעריך מקבל ומעודד /הערכה קבלה ועידוד מזינים ומטפחים את ההנעה הפנימית ,ואת הבטחון האישי.
גבולות הם המפתח לביטחון עצמי ,חוויה של דימוי עצמי גבוה מתבססת על חוויה יעילה נכונה של גבולות.

החרות האמיתית היא ההזדמנות לבחור בתוך גבולות .

בברכה, עינת גבע יועצת משפחתית וסופרוויזרית במכון אדלר.

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

איך לצאת ממאבקי כוח עם ילד בן שנתיים?

 

תשובה:

חשוב להכיר ברצון שלו, להעריך אותו.

התהליך מתחיל בהחלטה להחליט שאיני רוצה לריב עם ילדי . ואז לא להילחם ולא להיכנע . איך? מפתח הקסם: בנחישות ובעקביות. חשוב שהילד ידע שאתה נענה לצרכים שלו ובא לקראתו שאתה יכול  וכאשר אינך יכול  להסביר למה? ושאתה מתפנה, לפנות לילד ביוזמתך  ולהציע נוכחות /תשובה /עזרה כל דבר שמתבקש.

בברכה, עינת גבע יועצת משפחתית מורה ומדריכה במכון אדלר.

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

שלום רב.
מדובר בילדה בת כמעט שנתיים שלא אוכלת אלא בבית, ובאמת
במשורה.
היא מאד קטנה ורזה ועקשנית.
האם מדובר בתופעה מוכרת. אשמח
לשמוע עצה. עירית

תשובה:

עירית  שלום רב,

בני אדם  רוצים לחיות וצריכים  לגדול ולהתפתח. אלה  רצון וצורך מובנים באישיות.

פעוטות  בוחרים ואוכלים את כמות האוכל שהם זקוקים לו על מנת לצמוח .

דאגה הורית סביב נושא האוכל  מובילה לתגובות  שמחבלות בתהליך  קיומי וטבעי זה.

כינית את הילדה "עקשנית" – עקשנותה מלמדת אותי שקרוב לוודאי, עומד מולה מבוגר עקשן לא פחות שמאוד רוצה שהיא  תאכל אוכל מסויים, בזמן מסויים ובכמות מסוימת. בחירה שונה שלה נתקלת קרוב לוודאי בתגובות שיוצרות אצלה התנגדות להתייחסות שהיא מקבלת ולא לאוכל.

לכן חשוב להציע לה אוכל, לברך אותה לתאבון, לאפשר לה לבחור מה תאכל וכמה .

לסמוך עליה שהיא תאכל,  לא לדאוג, לא לנסות לשכנע, לא לאיים, לא להבטיח הבטחות "אם תאכלי…" לא לאיים: " אם לא תאכלי אז לא תגדלי".

אלה דוגמאות אחדות שמובילות לתוצאות לא רצויות. כבדו את רצונה ועודדו אותה לאכול בלי לחץ. ההזנה הנפשית בעודה אוכלת באווירה נעימה ומקבלת חשובה להמשך גדילה והתפתחות טבעיים .

בברכה, עינת גבע יועצת משפחתית, סופרוויזרית ומנחה בכירה במכון אדלר.

 

 

 

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

שלום רב, ילדי התאומים (בן ובת)בני שלוש ו4 חוד'. רותם גמולה למעלה מחצי
שנה ויואב 4 חוד'. שניהם גמולים מחיתולים גם בלילה! בשבועיים
האחרונים הם לא מפסיקים לעשות פיפי במיטה, מדי יום או כל יומיים. אין שום
דבר שהשתנה בבית. הכל רגיל (למעט החגים). ניסינו לתת חיזוקים, פרסים,
טבלת שמש עננים וכלום לא עוזר. מה לעשות? אורית

תשובה:

אורית  שלום רב וברוכה הבאה לפורום,

רגרסיה בגמילה בגיל בנייך הינה תופעה מוכרת, לא נוחה ומעייפת הורים.

כדי שהתופעה לא תתפוש תאוצה רצוי לא להיבהל, לא להתרגש, להתייחס בענייניות  ובטבעיות."קורה"!

כל פעולה נוספת היא מיותרת ועלולה לסבך את התהליך הטבעי של התקדמות.(רגרסיה באופן פראדוקסלי, כאמור היא חלק מההתקדמות)

הפעילות שיצרתם סביב העניין(חיזוקים, פרסים וכו') מיותרת משני טעמים :

א. הילדים לא רוצים לעשות פיפי במיטה. זו טעות שלהם. הם אינם צריכים לחוות אותה ככישלון. אלא כאבן דרך. חשוב שהמוטיבציה תהיה פנימית ולא חיצונית(מתוך רצון ולא בזכות פרס כזה או אחר).

ב. תגובת יתר לאירוע עלולה להנציח אותו. מאחר שהילדים עלולים להמשיך ולעשות פיפי במיטה על מנת לזכות בתשומת ליבכם העודפת.

לסיום: טכנית שימו שעוונית ומצעים כפולים. כך תוכלו להוריד סט אחד והשני יישאר יבש להמשך הלילה.

הגיבו עניינית, "קורה" "בוא, נחליף בגדים ומצעים"-  בטון נעים, דיבור קצר, בלי ביקורת,  בלי כעס, עם אמפטיה והבנה.

תגובה עקבית כזו שלכם תבטיח שעד מהרה הילדים ישובו ללילות יבשים.

אשמח אם תשתפי אותי/תנו בהתפתחויות. בהצלחה, עינת גבע יועצת משפחתית, סופרוויזרית ומנחה בכירה במכון אדלר.

 

מבוא לתיאוריה האדלריאנית, שיעור 20

אנו ממשיכים לשתף אתכם בשיעורי המבוא לתיאוריה האדלריאנית אחד אחרי השני, והפעם, השיעור העשרים.
את כל השיעורים שהעלנו עד כאן אפשר למצוא בערוץ הוימאו שלנו. הורדת השיעורים גם היא אפשרית אחרי הרשמה למערכת.

נשמח לשמוע את דעתכם על השיעורים שלנו ומה תרצו לראות אצלנו בערוץ חוץ מזה. קטעי וידאו קצרים יותר של הופעות שלנו בתקשורת אתם מוזמנים לראות בערוץ היוטיוב של מכון אדלר.

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

שלום רב, הילדה שלי בשם נירית  בת שנתיים יש לה פחד מבלונים,מאז גיל שנה
ביום הולדתה התפוצץ בלון ומאז יש לה את הפחדים מבלון,ואפילו לא מוכנה
להסתכל על הבלון ובוכה בהיסטריה מבקש את עזרתכם.

תשובה:

להורי נירית שלום רב,

בתכם בת השנתיים נבהלה מפיצוץ בלון. הרעש והמראה של בלון מתפוצץ יכולים לעורר אימה בקרב ילדה פעוטה כפי שאנו  המבוגרים  עלולים להיבהל מפיצוץ של מטען חבלה.

זה בהחלט אפשרי, מובן ואנושי.

עליכם לקבל ולכבד פחד זה . אין לזלזל או להמעיט בפחד.

אין לומר לילדה :"זה רק בלון" וכיו"ב.

אותה זה מפחיד!

למרים רות יש ספר  שמהלך קסמים על נפשם הרכה של פעוטות בשם: "מעשה בחמישה בלונים". הקריאו לה את הספר.

את החשיפה לבלונים ממשיים השאירו לשלב מאוחר יותר,  אחרי שתתיידד עם הסיפור והבלונים שבתמונות.

היה ואתם באירוע בו יש בלונים. גלו  האהדה ואמפטיה לרגשות הילדה: "בלון עושה רעש חזק, זה מפחיד אותך". יחד עם זאת , אל "תנפחו" את הנושא.

תהיו איתה בלי להתרשם מאוד מהפחד.

בהצלחה בליווי רגיש ומבין, עינת גבע יועצת משפחתית, סופרויזרית ומנחה בכירה במכון אדלר.

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:
אני גרושה 7 חודשים ואביו נסע לחו"ל אנחנו גרים בבית הוריי והוא לא מוכן לישון לבד ובאמצע הלילה עובר אליי למיטה.קשה לי לתת לו לבכות בבית הוריי האם הגיע הזמן לשכור דירה אני ובני האם זה לא עוד שינוי לרעה שלא יהיה לו את סבא וסבתא אחרי שאבא עזב .

תשובה:

מירה  שלום רב,

פנייתך מעידה על רצונך לעשות את המרב והמיטב עבור בנך בן השלוש ועל כך תבורכי.

כל שינוי הוא הזדמנות לגדילה, צמיחה והתפתחות.

מעגל חיינו  רצוף שלבי מעבר. לעיתים מעברים נתפשים בעיננו כמשברים . בפתרון המשבר יש התפתחות שהיא פרי התמודדות איתו. מעבר לעיתים חופן בחובו חוויית "צרימה" ומפר איזונים קיימים.

את הדמות הנוכחת ברציפות וביציבות עבור בנך. נוכחותך ההמשכית נוסכת בו בטחון.

אמונה שלך שהוא יכול להתמודד עם מעברים(והוא יכול) חשובה מאוד.

מעבר דירה יכול להיות חוויה טובה, בבחינת "חשבי טוב יהיה טוב".

בנך יחווה את המעבר בהתאם לתחושותייך, לאמונה שלך, לרצונותייך  ולאופן   הבטוח והבוטח  בה תתווכי לו את המעבר.

בבית משלכם תוכלי לבנות יסודות מוצקים לעתידכם, להנכיח  את האווירה ולבחור  את דרכי החינוך שאת מאמינה בהם ולאורם הנך רוצה לגדל את בנך כאדם.

עבורך המעבר יהיה  עוד שלב בעצמאות, הקשיים הכרוכים בו יוכלו להצמיח את עצמיותך  כאדם, כאישה וכאם.

תוכלו להמשיך ולגור סמוך להורייך,  לשמור על קשר הדוק איתם, להיעזר במידה ולבנות יחידה נפרדת תומכת ואוהבת .

אשמח אם תשובי להתייעץ, ולשתף בהחלטותייך ובתהליך ההסתגלות.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי , עינת גבע יועצת משפחתית, סופרויזרית  ומנחה בכירה במכון אדלר.

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

שלום רב,
יש לי ילדה בת 3 פקחית ובעלת זיכרון מעולה,ממש חכמה מאוד ,אבל
בגן היא מאוד סגורה , ביישנית ,ותרנית ובעלת  חוסר בטחון ,האחיינים
שלי לומדים איתה באותו גן,היא תמיד מוותרת להם על המשחקים , שמרביצים
לה היא בוכה ולא מגיבה בטענה שמפחדת שירבצו לה שוב פעם…
איך ניתן
לחזק את הביטחון העצמי שלה ?
תודה מראש נורית.

 

תשובה:

שלום לך נורית,

אתם שואלים את שאלת מיליון הדולר בחינוך. ואכן שמתם לכם למטרה מה שכולנו כהורים שואפים ורוצים לצייד את ילדינו בדימוי עצמי איתן ובביטחון עצמי.

מהו דימוי עצמי?

מערכת של אמונות ותכונות(הערכות ודעות)שאדם מייחס לעצמו ועל פיהם הוא פועל.

דימוי העצמי מתפתח במשפחה. הילד מזדהה  ומפנים את הערכות של הוריו אליו ומאמין שכזה הוא. אם יש לי הרבה הערכות נמוכות על עצמי הדימוי נמוך יותר  ואם הרבה הערכות גבוהות הדימוי גבוה יותר.

במילים אחרות הערך שהילד מיחס לעצמו תלוי, מושפע וקשור קשר הדוק עם הערכה(הדעה ), המחשבות,  שיש לנו ההורים עליו . הדרך בה אנו בוחרים להשמיע את דעתנו היא שסוללת את דרכו לעבר תחושת ערך עמוקה, מאוזנת ואיתנה או חלילה תחושת ערך פגומה.

שיטת החינוך, דרך התקשורת המומלצת היא העידוד- עידוד זו מלאכת מחשבת הנלמדת לעומק בקבוצות הורים.

עידוד הוא כל דבר שמגביר את בטחונו העצמי ואת האמון בכוחותיו וביכולותיו  של הילד ומביא אותו למסקנה שהוא טוב כמו שהוא.

מטרת העידוד: לשקף לאדם את היכולת שלו ברגע נתון. לעורר מוטיבציה.

בספרו המהפכני " ילדים האתגר" עמוד 38  מציין דרייקורס,"עידוד היא הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים. הדבר כה חשוב עד כי ניתן להניח כי חוסר עידוד הוא יסוד הסיבות להפרעות בהתנהגות ילדים.ילד שהתנהגותו היא שלילית ,זה ילד שהייאוש התגנב לליבו. כל ילד זקוק לעידוד כמו ששתיל זקוק למים.

הוא לא יוכל לגדול ולהגיע להרגשת שייכות ללא עידוד".

*בתגובות שלנו להתנהגות הילדים אנחנו עוזרים להם לצמוח ולהתפתח להיות בני אדם אמיצים,מרוצים מעצמם עם כוחות ורצון טוב.

לכן חשוב שתעודדו אותה: תגלו לה את היכולות והכוחות הטמונים בה.

תחזקו,  תאירו ותעצימו את התכונות  החיוביות שלה,

תתמקדו בחיובי. קבלו אותה כמו שהיא. כבדו אותה. מקדו אותה בדברים הטובים שקרו בגן. הדגישו בפניה את כישוריה הרגשיים והחברתיים המבורכים. אפשרו לה להועיל ולתרום למשפחה. העריכו את עזרתה בפניה. אשמח לתגובותיכם דעתכם ורעיונות נוספים.

עינת גבע יועצת משפחתית, סופרוויזרית ומנחה בכירה במכון אדלר.

 

 

 

"אתם שואלים – מכון אדלר עונה. והיום…"

שאלה:

שפה משותפת עם יואב   דינה ורוני  להב  הורים ליואב ואלון

יואב  בן 5.5 מורד זוהם מתמהמה אין שפה משותפת.

אנו זועקים לעזרה.

מה עושים???

בבקשה תעזרי לנו, תודה…

 

תשובה:

דינה ורוני שלום רב וברוכים הבאים לפורום,

אתם מגדלים ילד דעתן, שעומד על דעתו ומגבש את הזהות האישית שלו.

כדי ליצור עמו שפה משותפת חשוב שתשאלו את עצמכם :

"מה הילד אומר לנו בהתנהגותו?" התנהגות היא שפה.
נראה לי שמערכת היחסים ביניכם מבוססת על השאלה מי כאן קובע? מי כאן שולט? על פי מי יישק דבר? הילד אומר בשפתו : אני אקבע על עצמי.
אני ממליצה לכם להצטרף לקבוצת הורים לומדת במכון אדלר נושא זה נלמד לעומק וניתנים בעיקר כלים המאפשרים ליצור שפה משותפת עם הילדים..
אוכל לספר לכם  שאוהד אומר משהו מאוד חיובי. אני רוצה אותך!/כם! אני רוצה אתכם קשר.
אתם חשובים לי. אני לא אוותר על היחסים אתכם. הילד מצביע בהתנהגותו על רצון להשתייך, להשתלב, אומנם  בשפה לא  כל כך מוצלחת.

הוא הבין בטעות שהוא יקבל את מבוקשו רק אם יתעקש ולא ירפה.
אתם  שואלים  מה לעשות? השלב הראשון הוא  להבין מה הילד אומר לכם? איזה צורך הוא מבטא?

.
השלב השני להחליט שאינכם רוצים לריב איתו. ולא להיכנס למאבקים.

 

חשוב להעצים אותו לספר לו כמה הוא חשוב לכם, נחוץ ומשמעותי. לאפשר לו להיות מועיל ולהעריך את מועילותו. למצוא את כל אותם מקומות שתוכלו להדגיש את החיובי שבו ובהתנהלותו  ועל ידי כך להעלות את בטחונו העצמי ולהבהיר לו שהוא אהוב' רצוי ויקר לכם מאוד.
טפחו איתו את היחסים, מצאי/ו זמן שאתם יכולים להקדיש רק לו.
לסיכום: יש הרבה מה לשנות ולעשות,  זה תהליך הדרגתי וכדאיי. אני ממליצה לכם להשתתף בקבוצת הורים כדי לקבל כלים מעשיים להתמודדות עם הילדים בעידן שלנו.
מה דעתכם ?

בכבוד רב, עינת גבע יועצת משפחתית ומדריכה במכון אדלר

 

מבוא לתיאוריה האדלריאנית, שיעור 19

אנו ממשיכים להעלות ולשתף את שיעורי המבוא לתיאוריה האדלריאנית אחד אחרי השני, והפעם, השיעור התשעה עשר.
את כל השיעורים שהעלנו עד כאן אפשר למצוא בערוץ הוימאו שלנו. הורדת השיעורים גם היא אפשרית אחרי הרשמה למערכת.

נשמח לשמוע את דעתכם על השיעורים שלנו ומה תרצו לראות אצלנו בערוץ חוץ מזה. קטעי וידאו קצרים יותר של הופעות שלנו בתקשורת אתם מוזמנים לראות בערוץ היוטיוב של מכון אדלר.