כוחן של כוונות טובות

"אבא שלי היה מלא בכוונות טובות. הוא רצה לראות אותנו עטורי ביטחון עצמי, חזקים ומחוזקים, מן חבורה שכזו שכל השכונה יודעת שאיתה לא מתעסקים. גאוות יחידה. גאוות משפחה. אז הוא אמר לנו את המשפט הבא בכל הזדמנות- 'אם מישהו חזק ממך נתקל בך תאמר לי ואני אטפל בו. אם מישהו קטן ממך נתקל בך תאמר לי ואני אטפל בך' ". כך סיפר לי אחד האבות במפגש שעסק באווירה משפחתית "תראי ," הוא המשיך והוסיף "ברור לי שהכל מכוונות טובות, אבל היה משהו במשפט הזה ששיתק אותי. הבטן שלי מתהפכת כשאני שומע את הקול שלו מנגן את המילים, תמיד באותו הקצב, באותו הטון אפילו המבט היה משוכפל. מה זה עשה לי? בעיקר פחדתי. פחדתי מהצל של עצמי. השתדלתי לא להפריע לאף אחד , להלך על בהונות ורק שלא יבחינו שאני שם, כדי שאם במקרה לא אצליח לעמוד על שלי מול מישהו קטן ממני – שיחסך ממני ה 'טיפול' של אבא . ככלל, נמנעתי משהייה לצידו של אבא בציבור. פחדתי פחד מוות, שמישהו יאמר משהו ואז אבא לא יתפוס אותי כחזק. היום, כשאני אבא בעצמי מעסיקה אותי מאד השאלה , האם הבחירות שלי לא משתקות את הילד שלי. כי גם אני מלא בכוונות טובות"
"אני חושבת," עניתי לו, " שההבדל בין אביך לבינך טמון בעצם השאלה, העצירה, הבדיקה. כל אחד מאלה, מהווים אצלנו בקבוצות ההורים 'כלי' . העצירה , שאילת השאלות, הבדיקה של מה מתאים לי למול מה נכון לילדי, מאפשרת לנו חשיבה ותכנון המובילים אותנו בסופו של יום, להורות אחרת/נבדלת מזו של הורינו. הם הופכים אותך להורה חושב, חוקר שואל, בודק את מה שמוכר וזמין אל מול כל מה שנסתר מעיניך, ואם את הנ"ל נתבל במעט דיאלוג עם ילדינו אני מאמינה כי כבר שם תיצור ההבדל בין ההורות של אביך לבין ההורות שלך."

רוית גוטמן
מנחת קבוצות הורים – מכון אדלר

קנאה זה רע ?

מאז שאני זוכרת את עצמי , תמיד ידעתי שקנאה זה רע. ככה לימדו אותי ההורים ,ככה סיפרו בסיפורי הילדים וככה גם היום כאשר אני צופה בטלוויזיה, קוראת ספרים או מאמרים הכיוון מאד ברור : קנאה זה רע. בפורומים רבים העוסקים בהדרכת הורים הנחת המוצא היא אחת וצריך לעשות כמעט הכל כדי שזה לא יקרה , שהרגש הזה חס וחלילה לא יתעורר.
ממה אנחנו מפחדים , למה הקנאה כל כך מפחידה אותנו ? הרי קנאה כמו שאר הרגשות היא רגש טבעי ואנושי בדיוק כמו שמחה ,עצב , כעס ואהבה. אז מדוע הקנאה קיבלה מקום כל כך לא מכובד בקשת הרגשות? ההערכה שלי היא ,שלא מהקנאה אנחנו חוששים ,אם כי מההשלכות הפוטנציאליות בהתנהגותו וכוונותיו של האדם המקנא. ולכן אל לנו או לילדינו להימצא בצדה המכוער של הקנאה כי אנחנו הרי לא מקנאים, אנחנו רק מפרגנים.

אם במקרה פירשנו או העלנו השערה שאדם פלוני מקנא בחברו/בן משפחתו/עמיתו כמעט באופן מיידי נייחס לו כוונות שליליות ורצון להרע ולקלקל. הרי זה ידוע שהקנאה הרסנית. האור האדום נדלק ועכשיו נכנסנו לכוננות. כל דבר שאותו אדם יעשה או יאמר יסויג באופן אוטומטי בגלל עננת הקנאה שרובצת עליו…
כמובן שהאפשרות שהקנאה תוביל להתנהגות שלילית קיימת אך היא קיימת גם במצבים של כעס, עצב או שנאה (אתם מוזמנים לפתוח עיתונים) אבל מזה אנחנו לא נבהלים, זה טבעי , רגעי ולא אומר עלינו שום דבר. הרי כולם כועסים/עצובים/עצבניים… קנאה לתפישתנו , זה כמובן סיפור אחר לגמרי היא מחוברת אצלנו בתודעה לרוע וכוונות שליליות.
אין פלא , אם כך, שלקנאה אין מקום לגיטימי בחינוך ילדינו . המסר הזה עובר דרך שיחות בהם אנחנו מנסים לנחם ילד שנעלב ע"י אמירות שונות: "הוא בטח התנהג נורא/הרביץ/קילל/חטף כי הוא מקנא בך .." אנחנו מיד מחברים התנהגות שלילית עם קנאה מצד אחד וממהרים להציב את ילדינו בצד הזוהר של הקנאה (מושא הקנאה)מצד שני. ממהרים לחלק את העולם לרעים וטובים. הרע המקנא והטוב , מושא הקנאה , שהיה לקורבן.
יכול להיות שאפילו הצלחנו , הילד מעודד וממשיך לשחק. לכאורה הבעיה נפתרה. למה לכאורה ? כי דרכם של ילדים היא להמשיך הלאה ולשחק והויכוח יישכח די מהר אבל ביום שאחרי או זה שאחריו ילדיכם יהיה זה שיחוש קנאה כי ילדים אחרים משחקים במשחק שהוא רוצה או עסוקים בפעילות שהוא לא חלק ממנה. זה רק טבעי. אבל ברגע הזה. ברגע שתחושת הקנאה עולה בצד אחד ובצד השני עולה המסר המופנם שקנאה זה רע , נוצר פער. הפער בין מי שהוא אמור להיות בעיניי הוריו לבין מה שהוא מרגיש באמת? ואם הוא חש קנאה ,אז הוא רע?

יכול להיות שאילו לימדנו את ילדינו לא להיבהל ,לבטל או להתעלם מהקנאה אלא לקבל ולהבין שהקנאה היא חלק מהחיים, עם אי הנעימות הכרוכה בה, היינו יכולים ללמוד ולהתפתח מהשיעור שהיא מביאה איתה.
קנאה יכולה להיות הזדמנות עבורנו לבחון למה היא התעוררה במקום שהיא התעוררה? באיזה חוסר אנחנו חשים?
קנאה יכולה לחדד את השאיפות שלנו ולהפוך אותם לברי השגה . היא יכולה להפוך לכוח מניע להשגת מטרותינו ושאיפותינו.
קנאה יכולה לאפשר לילדינו בחירה והיא יכולה ללמד נחישות ורצון: ילד יכול להימנע ולכעוס או לנסות ,להתאמץ ולהגיע בעצמו. ילד שמקנא בילד עשיר יותר מזמן שיחה על דרך העולם והתנהלותו. ילד שמקנא בצעצוע חדש של ילד אחר מאפשר הסתכלות על חצי הכוס המלאה.
בנוסף לכל אלה קנאה שמתאפשרת גם אצלנו יכולה לאפשר לכולנו לראות את האחר בעיניים אמפטיות יותר. הרי כולם גם מקנאים לפעמים.

לימור קרלינסקי
מנחת קבוצות הורים מוסמכת מכון אדלר

מבוא לתיאוריה האדלריאנית, שיעור 28 ואחרון

זהו השיעור ה-28 והאחרון של המבוא לתיאוריה האדלריאנית אותו שיתפנו ברשת בשנה האחרונה. אנחנ ומקווים שנהניתם ושהזמינות תרמה לכם. את כל השיעורים שהעלנו עד כאן אפשר למצוא בערוץ הוימאו שלנו. הורדת השיעורים גם היא אפשרית אחרי הרשמה למערכת.

תמיד נשמח לשמוע את דעתכם על השיעורים שלנו ומה תרצו לראות אצלנו בערוצי הוידאו שלנו.
קטעי וידאו קצרים יותר של הופעותינו בתקשורת אתם מוזמנים לראות בערוץ היוטיוב של מכון אדלר.

תודה לכם,

מכון אדלר

 

דור הררי- מכון אדלר

מבוא לתיאוריה האדלריאנית, שיעור 27

זהו השיעור העשרים ושבעה והלפני אחרון בסדרת שיעוריה המבוא לתיאוריה האדלריאנית.
את כל השיעורים שהעלנו עד כה אפשר למצוא בערוץ הוימאו שלנו. הורדת השיעורים גם היא אפשרית אחרי הרשמה למערכת.

נשמח לשמוע את דעתכם על השיעורים שלנו ומה תרצו לראות אצלנו בערוץ חוץ מזה. קטעי וידאו קצרים יותר של הופעות שלנו בתקשורת אתם מוזמנים לראות בערוץ היוטיוב של מכון אדלר.

 

דור הררי- מכון אדלר

מה עובר על ילדים להורים גרושים? יואב אופק

חלק 3:
הילדים להורים גרושים יוכלו להתמודד עם הגירושים, אם מערכת היחסים בין ההורים תהיה קורקטית ותביא בחשבון את האתגר המשמעותי של ניהול דיאלוג.זהו שלב רגיש שלעיתים נושא איתו מטענים משמעותיים ביותר ולכן עליו להיעשות באופן השקול וההגיוני ביותר, כדי לא לרסק,את מה שבכל מקרה נסדק כבר.
כל מחלוקת בין ההורים צריכה להיות מחוץ לטווח ראייתם ושמיעתם של הילדים. אם קורה בכל זאת שהדבר נשמט משליטתם של ההורים,חשוב שהילדים יראו ויחוו גם את הפיוס ואת ההסבר המרגיע מבחינתם, עבור הילדים.

גירושי ההורים הם נקודת מפנה….

להמשך קריאה
http://blog.machon-adler.co.il/?p=572

מכונית לא זזה מילימטר ללא דלק

זה אמור היה להיות עוד צהריים שיגרתי בביתנו- ארבעתם מגיעים טעונים ומלאים בשלל חוויות היום, כשהזיכרון הסלקטיבי משמר בעיקר את ה"מעצבן" וה"לא פייר" , הם רק מחכים להזדמנות לפרוק, אבל מה לעשות שלבנות יש יכולת בלתי מבוטלת להשתלט על השיחה, הן מזהות אותי ממרחק רב, יוצרות קשר עין ובשניה שהמרחק המפריד בינינו מצביע על יכולת קליטת גלי הקול באוזניי- הן מתחילות , דבר אינו עומד בפניהן אפילו לא האחת את השניה. הבנים שבאופן מכוון שומרים מרחק בטוח מסיפורי האימה משדרים לי במבטיהם כי אם לא אזדרז למלא את חלל בטנם במזון ראוי – הם אינם אחראיים לתוצאות, אך היום, הכל היה שונה, שום דבר לא היה דומה לאתמול ובטח שלא לשלשום, זה הרגיש בטרם התחיל כאילו מישהו הניח זכוכית מגדלת מול פניהם שכלל לא נראו רכות, מחוייכות או בלתי מזיקות, הכל נראה היה מעוות, גלי הקול עלו לדציבלים כאלו שכל מילה הדהדה באוזניי עוד דקות ארוכות אחרי ששוחררה לעברי, הרגשתי את הדופק בכל איבר בגופי, זוויות פי לא מצאו את הכיווץ הנכון לכל אותם הורים שחלפו על פני ,כמידי צהריים, לברכם ברכת שלום סמלית, מהירה ושאינה מצפה כלל לתשובה, הצלחתי להריח את ריחם של תאי המח השרופים ורציתי להעלם, באותם רגעים רק יכולתי להצטער צער רב שאני מונעת מתוך אידאלים מנחים אשר מכוונים אותי בחיי- מה רע במועדונית? למה לא לקבלם אחרי הסערה?
ובעוד ריאותיי מתארגנות לכמות אויר שאינה מביישת בלון הליום דמוי דורה, כל זאת במטרה לקחת נשימה אחת מספיק עמוקה כדי לשחררה בכל הכח והעצמה – הבחנתי לפתע ,כי את הנשימה הזו מלווה ההבנה שבעצם שכחתי או לא הספקתי למלא את בטני מהבוקר, לשחרר את שלפוחיתי וללגום 2 לגימות קפה טרם המפגש המאתגר משהו עם החבורה הכל כך נחמדה הזו .
אז זהו? זה היה כל ההבדל בין עוד צהריים שגרתי לבין אחד שכבר ממש לא… מסתבר שהיום זכיתי בעוד תזכורת – כשם שאני לעולם לא אוותר על עצירה בתחנת הדלק כי היא חיונית להמשך הנסיעה ומשמרת את מכוניתי בתנועה, כך אל לי לוותר על תדלוק עצמי שכן הוא חיוני לי להמשך תפקודי כאימא שפויה…
רוית גוטמן
מנחה במכון אדלר

מבוא לתיאוריה האדלריאנית, שיעור 26

אנו ממשיכים לשתף אתכם בשיעורי המבוא לתיאוריה האדלריאנית אחד אחרי השני, והפעם, השיעור העשרים וששה.
את כל השיעורים שהעלנו עד כאן אפשר למצוא בערוץ הוימאו שלנו. הורדת השיעורים גם היא אפשרית אחרי הרשמה למערכת.

נשמח לשמוע את דעתכם על השיעורים שלנו ומה תרצו לראות אצלנו בערוץ חוץ מזה. קטעי וידאו קצרים יותר של הופעות שלנו בתקשורת אתם מוזמנים לראות בערוץ היוטיוב של מכון אדלר.

דור הררי- מכון אדלר

מה עובר על ילדים להורים גרושים? יואב אופק

חלק 2:
התסמינים המאפיינים את הסתגלות של ילדים להורים גרושים ,אינם זהים, כמובן, אצל כל הילדים. למרות זאת, ניתן להצביע על תופעות ,המתגלות לעתים קרובות אצל ילדים, שהסתגלותם מורכבת. יש ילדים ,המראים רק מעט מהתסמינים הללו ובפרקי זמן לא קבועים, אך יש כאלה המגלים אותם לעתים קרובות ובאופן קבוע. כמה מהתסמינים הנפוצים ,המצביעים על הסתגלות קשה הם: תוקפנות של ילד כלפי עצמו, חוסר איזון נפשי, גילויים חריפים של אגוצנטריות, רצון עז להתנקם באחרים, פחדים וחרדות, סרבנות קיצונית, רגשות עמוקים של פחיתות-ערך, התנהגות לא חברתית, פגיעה באחרים (מכות, קללות), חוסר ריכוז, שקיעה מופרזת בדמיונות, דיכאון ועוד.

הנחה רווחת בספרות המקצועית היא ,שלהמשגה נכונה של מושגי הגירושין יש השפעה ניכרת על תפקוד הילדים והסתגלותם. זיהוי מושגים קשים להבנה יאפשר למבוגרים, ביניהם הורים ומורים, לעזור לילדים בהמשגתם ובהבנתם, ועל ידי כך יסייע להם לפתח יכולות הסתגלות.
אז מה מתחולל בראשם של הילדים להורים גרושים? : ילדים בגיל טרום ההתבגרות מבינים ,בעצם ,שהוריהם היו אמורים לחיות יחד ומשהו משמעותי קרה.לא ברור להם מה הן הסיבות,דבר שמעורר ניחושים,יצירת תסריטים דמיוניים( בד"כ גם מוטעים),רגשות אשמה ועוד. תובנה זו מכניסה אותם לבלבול ,פוגעת ביציבות שנדרשת להתפתחותם ובאמון שלהם בהוריהם ובמבוגרים בכלל.